Kill anyone for you

~14~

נקודת מבט: היונג'ין

זה היום. היום אני עוזב את פליקס שלי למשך חודש וחצי. עשיתי הכול כדי לשכנע את הבוס שאני אביא את פליקס איתי ביחד אבל זה לא עזר לי בשום דבר והוא רק התעצבן עליי וחטפתי צעקות. כי הבן זונה לא יודע להתחשב גם בנ-
"היונג'ין אתה מוכן? עוד מעט אתה צריך לצאת לשדה תעופה!" שמעתי את פליקס קורא לי מלמטה.
החזקתי את המזוודה שלי וירדתי למטה בזהירות.
"אל תלך..." פליקס מלמל כשהתקרב אליי עם ראשו מורכן.
"לעזאזל..." משכתי אותו אליי וחיבקתי אותו חזק. חיבוק כזה עוד לא היה לנו. חיבקנו אחד את השני חזק כל כך, אני חושב שיש לי שטף דם בגב עכשיו מאצבעותיו הקטנות, אבל לא פאקינג אכפת לי.
"אני אוהב אותך היונג'ין..." הוא לחש ברול רועד.
"גם אני אוהב אותך פליקס. כל כך אוהב אותך." הרמתי אותו עם ידיי וליפפתי את רגליו סביב מותני.
"תסתכל עליי. אני אוהב אותך. אתה שומע? הלב שלי שמור רק אצלך ואתה יודע את זה, נכון? אני אעשה כל מה שאני יכול כדי לחזור אליך בריא ושלם. הכול. אתה לא לבד, אמרתי לג'יסונג שיעבור לגור פה כשאנחנו לא נהיה פה. אוקיי? אני אוהב אותך לי פליקס. הזין שלי ישאר במכנסיים, השפתיים שלי שרק אתה יכול לנשק אותם. והלב ישאר אצלך .אתה הכול בשבילי פליקס." הוא הסתכל עליי מלמעלה כשדמעות יורדות מעיניו היפות וזולגות על נמשיו החומים.
"אני אוהב אותך גם הוואנג היונגין. תודה על כל מה שעשית בשבילי עד עכשיו. אני אוהב אותך עד הגלקסיה ובחזרה. אני מטורף עליך." הוא מחה את דמעותיו וחפן את פניי לנשיקה עמוקה. לשוני נכנסה לפיו וטעמו המתוק מילא את פי. הורדתי אותו ממני תוך כדי שאני ממשיך לנשק אותו ודמעותיו התערבבו בנשיקה. התנתקתי משפתיו הנפוחות כששמעתי ציפצוף מכונית מבחוץ. "אני אוהב אותך לי פליקס. אני אשלח לך מלא הודעות ואם אני אענה זה יהיה מקרה נדיר. תשלח לי גם אתה הודעות שאני אדע שאתה בסדר. אוקיי? ותקליט לי גם את הקול היפה שלך. בסדר? אני אוהב אותך. תזכור את זה. אני רק שלך ואתה רק שלי. אני אוהב אותך. לי פליקס." חיבקתי אותו חזק בפעם האחרונה ונשקתי לשפתיו המתוקות.
"אני אוהב אותך. אני אשתדל מאוד לענות להודעות שלך כל לילה. ביי בייבי."
"היונג'ין... אני אוהב אותך גם.. כל כך! אני אוהב אותך הוואנג היונגין. לתמיד. תבטיח לי שתשמור על עצמך ושתחזור אליי." הוא הרים זרת וחיברתי את בזרת שלי בשלו עם חיוך קטן.
"אני מבטיח."
נשקתי למצחו ויצאתי עם המזוודה מהבית וקיללתי את הבוס שלי בשקט.

"איך הלך?" שאלתי את מינהו כשנפגשנו בשדה התעופה.
"רע. רע מאוד אפילו. דבר ראשון, אתמול בלילה שכבנו כי לא התאפקתי הוא היה כזה חמוד אני נשבע במקום לנצל את הלילה הזה ביחד ובשקט. ודבר שני, כשהנהג הגיע איחרתי לו באיזה עשרים דקות כי הייתי עם ג'יסונג. אבל הוא יכול לקפוץ לי, לא אני תכננתי את כל החרא הזה." הוא הסביר והנהנתי.
"מתי שכבתם פעם אחרונה?" הוא שאל.
"לפני כמה ימים" לא כזה קשה לשכוח. במיוחד כשזה איתו. האחד והיחיד שלי.

"בוא אנחנו צריכים ללכת" קראתי למינהו כשנשמעה מספר הטיסה שלנו. הוא קם והלכנו לדלת שמכניסה אותנו למטוס.

נקודת מבט: פליקס

האן סוף סוף הגיע עם המזוודה שלו ועזרתי לו לסדר אותה בחדר הפנוי בבית שלי ושל היונגין.הוא כל כך חמוד שהוא דאג לזה שנהיה ביחד כל הזמן הזה שהם לא פה, זאת אחת מהסיבות שאני אוהב את היונגין. הוא כל הזמן דואג לי, עוזר לי במה שאני צריך, מבשל לי, דואג שאני ישן טוב, זה צה שחיפשתי בגבר. והנה מצאתי אותו. את הגבר שלי. ועכשיו הוא הלך לי, לחודש וחצי, עם חמישים אחוזים שהוא יחזור בכל-
צלצול הודעה קטע את מחשבותיי.

'הגבר שלי'
"היי בייבי. עליתי על המטוס עכשיו, אנחנו תכף ממריאים. אני פה עם מינהו אז אל תדאג. תזכור שאני אוהב אותך לתמיד. אתה שלי ואני שלך, לנצח. אוהב אותך, תשחק עם הליקס בסדר? XX" אני כל כך מאוהב בו. רק חשבתי עליו והוא דאג לשלוח לי הודעה שהוא ממריא.

"מי זה?" האן שאל והתיישב לידי על הספה עם קופסאת גלידה ושתי כפיות.
"היונגין... הוא שלח לי הודעה שהם ממריאים." הסברתי לו והוא הוריד את פניו עם פנים עצובות.
"מינהו שלך לך גם הודעה?" שאלתי והוא רק הנהן.
"האני? הכל בסדר?" התקרבתי אליו וליטפתי את שיערו החום.
"אוי האני..." שמתי לב לדמעה שיורדת על לחיו ומחיתי אותה באגודלי. הזזתי פיסת שיער אל מאחורי אוזנו לפני שהוא פרץ בבכי.
"ששש... הכול בסדר. למה אתה בוכה? אני אבכה גם בגללך עכשיו.." חיבקתי אותו כשהוא כיסה את פניו עם ידיו והמשיך לבכות.
"האני... תספר לי למה אתה בוכה, זה על הזוגיות שלכם?" התנתקתי מהחיבוק והורדתי את ידיו.
"לא... הזוגיות שלנו מושלמת... אני אוהב אותו והוא אותי.. זה פשוט העובדה שהוא לא יהיה פה למשך חודש וחצי, או אפילו לנצח!! פליקס... אני לא רוצה שהוא ימות.." הבכי שלו גבר ודמעות נפלו מעיניי.
"אל תחשוב ככה... אנחנו צריכים להיות שם בשבילם. בשביל מינהו. תפסיק עם המחשבות האלו, זה לא יעזור לך. הם יחזרו. אני מבטיח. הם אמרו שהם יעשו הכול כדי לחזור אלינו בריאים ושלמים. אתה זוכר? אז הם יקיימו את ההבטחה שלהם ויחזרו אלינו. אוקיי?" הוא הנהן וגם אני.
"....רוצה חיבוק?" הוא הנהן והתקרבנו כדי לחבק אחד את השני חיבוק חזק.
"תודה פליקס... על זה שאתה החבר הכי טוב שלי, ושאתה תמיד מוכן להקשיב לי כשמינהו עסוק בעבודה שלו, ושאתה תמיד מזמין אותי לבוא אליך וההפך, תודה על הכול ליקסי" הוא מלמל על כתפי בחיבוק וחייכתי לעצמי.
"אתה לא צריך להודות לי, אנחנו החברים הכי טובים, אנחנו בסטיז, אנחנו בי אף אף!" הוא צחקק והתנתק מהחיבוק.

"אולי נלך לישון? ממש מוקדם... אני לא רגיל להיות ער בשעות האלו בבוקר.." האן נשכב על הספה ונשכבתי עליו אחרי שהחזרתי את הגלידה למקפיא שלא תימס.
"כן אני ממש עייף..." פיהקתי והאן כיסה אותנו בשמיכה חמה ונעימה.
"לילה טוב..." ניסיתי לומר תוך כדי פיהוק והרגשתי את עיניי נעצמות לאט לאט.

ג'יסונג הוא החבר הכי טוב שלי מאז בית הספר היסודי. לא נפרדנו לשניה אחת. וגם לא ניפרד. הוא תמיד היה מוכן להקשיב, לדבר, לשאול, מבלי להתבייש. הוא נהיה החבר הכי טוב שלי מאז שעשו עליי חרם בכיתה ו'. בוא נגיד שהוא לימד אותם לקח... וזה נגמר בזה שהשעו אותו מבית הספר לשלושה ימים כי הוא השתמש באלימות. בגללי. הסברתי לו אלפי פעמיים שהוא לא היה צריך לעשות את זה בשבילי ושאני מצטער אבל הוא אמר שזה בסדר ושאני לא צריך להצטער. מתוקי שלי.