Kill anyone for you

~20~

נקודת מבט: מינהו
-פרק זה מכיל תכנים מיניים-

חזרנו הביתה אחרי שהיינו אצל היונגין ופליקס למשך זמן ארוך. השלמנו פערים, דיברנו על מה האן ופליקס עשו בזמן הזה וקצת ממה שאני והיונגין עשינו באמריקה. כל כך רציתי להיות עם הילד שלי אבל הבוס שלח לנו הודעה. וכשהוא שולח הודעה, זה כבר לא טוב.

בוס קטן ומזויין
"שלום לכולם. למרות העובדה שחזרתם עכשיו מאמריקה, אתם חוזרים לעבוד כמו שהיה לפני. המצב חוזר להיות כרגיל. אין ימי חופש. מינהו והיונג'ין אני צריך לדבר איתכם בפרטיות. אשלח לכם קובץ בעוד כמה דקות."
עוד פעם הזין הזה?

"האן, אני צריך ללכת לעבוד למעלה. עוד מעט אני אחזור." נתתי לו נשיקה קצרה על הלחי ועליתי למעלה במעלית שמובילה ישר לחדר העבודה שלי .
בוא נראה מה הזין הזה רוצה עכשיו. התיישבתי מול המחשב ופתחתי את הקובץ שנשלח אליי.
הגבול בין קוריאה הדרומית לקוריאה הצפונית. שוב הזונות האלה?
"תהיה עירני מינהו. הם עומדים לתקוף בקרוב. אני מרגיש את זה. שקט מידי לאחרונה. הם מסוכנים לא פחות ממנו, הם יודעים מה הם עושים. הם יכולים להיות בכל פינה. לילה טוב." סגרתי את המחשב והתרווחתי על הכיסא.
הצפוניים מתכננים לתקוף. הם יודעים כל פרט קטן על כל אחד מאיתנו.
אם הם רוצים לתקוף, הם יעשו את זה מכל הכיוונים. הם אף פעם לא קיבלו את מה שהם רוצים. במיוחד לא הפעם, כשיש לי ילד בבית. רק שניה, יש לי ילד בבית. יש לי ילד בבית והם מתכננים לתקוף!!!! פאק. מה אני עושה? החדרים היחידים שמוגנים פה הם החדר נשקים, והמרתף. אם הם פורצים אל הבית הדבר הראשון שהם יעשו זה לעלות למעלה, ולפוצץ את החדר נשקים. מה שיגרום לכל הקומה להתפוצץ. אסור לו להיות פה. הוא צריך לרדת למרתף. שם זה המקום היחיד שהוא הכי מוגן בכל הבית הזה. יש כניסה סודית מהמטבח, שם הוא יוכל להיכנס. אם יקרה לו משהו, אני ירה לעצמי בראש. הוא חייב להיות מוגן. אם מישהו מאיתנו יוצא בחיים, זה הוא. אני לא אתן לו למות או להיות בן ערובה.
אני אמות בשבילו.

"אדוני? הכל בסדר? אתה יושב פה מבלי לעשות כלום כבר שעה שלמה." שומר אחד הוציא אותי מהמחשבות.
"הכל בסדר. תדאג שהמרתף יהיה נקי ומסודר עד מחר בבוקר." שעה שלמה שלא עשיתי כלום ורק חשבתי על מה יקרה לג'יסונג ברגע שההתקפה תתחיל. 
"כן אדוני." הוא ענה ויצאתי מהחדר.

"האן? אני צריך לדבר איתך." ירדתי בחזרה למטה והתיישבתי לידו על הספה.
"כן? על מה זה?" הוא שאל והסתובב אליי.
"הצפוניים מתכננים לתקוף. הבוס שלנו אמר שיש לו הרגשה שזה יקרה בקרוב. המקום הכי בטוח בבית, הוא המרתף. ביקשתי שהוא יהיה נקי ומסודר עד מחר בבוקר, אז אין לך מה לדאוג לגבי לכלוכים או חרקים. אתה תצטרך להישאר שם לכמה שעות או ימים עד שההתקפה תסתיים. יש לך שם מיטה מסודרת, מטבח, מקלחת, כל מה שאתה רק צריך. מחר בבוקר אנחנו ניכנס לשם ביחד, אראה לך את המקום ואצטרך לעזוב." הסברתי והוא נראה עצוב.
"האן? הכל בסדר?" ליטפתי את פניו. עברו כמה שניות ודמעות ירדו מעיניו.
"האן... בוא אליי." פתחתי את ידי אבל במקום זה, הוא עלה ללמעלה מבלי להגיד מילה. פאק.

"האן? בבקשה, בוא נדבר." עמדתי בדלת החדר כשהוא שכב על המיטה.
"האן. אני יודע שאתה ער. תענה לי." דרשתי והוא התיישב עם פניו אליי.
"אתה רק חזרת מאמריקה מינהו. אתה לא היית פה חודש. לא הספקנו להיות ביחד בכלל ועכשיו אתה אומר שאני צריך להיכנס למרתף למשך כמה ימים, שאתה אפילו לא יודע לכמה זמן אני אהיה שם. ולחשוב על זה שאתה תצא לעוד מלחמה עכשיו? כן, זאת העבודה שלך ואתה מוכרח לעשות אותה אבל אין לנו אפילו זמן קצר לעצמנו. אני מצטער אם אני מכביד עליך אוקיי? אם אתה באמת מרגיש ככה, אז פשוט תגיד לי מינהו. אני אשתפר אני מבטיח." הוא באמת חושב שהוא מכביד עליי?
"האן..." התחלתי.
"לא מינהו. פשוט תגיד לי מה אתה מרגיש. זה הכל." הוא דרש ודמעות המשיכו לצאת מעיניו.
"האן. אני אוהב אותך. כל כך פאקינג אוהב אותך. בחיים שלי לא אהבתי מישהו כמו שאני אוהב אותך. אתה האהבה האמיתית הראשונה שלי. ואני לא רוצה לוותר עליך. אתה ממש לא מכביד עליי. אתה לא צריך להשתפר בשום דבר. אני אוהב אותך ככה. ואתה יודע את זה. אתה רק מכניס לעצמך לראש את כל הזיוני מוח האלה. אני אוהב אותך. אוקיי? יותר מכל דבר בעולם המזוין הזה. תגיד לי שאתה אוהב אותי גם. עכשיו." החזקתי בידו.
"אני אוהב אותך מינהו. אני כל כך אוהב אותך.." התקרבתי אליו ומשכתי אותו מעורפו לנשיקה. הוא חפן את פניי והעמיק את הנשיקה כשהכניס את לשונו לפי.

"אהה... מינהו~~" נשכבנו על הצד וזיינתי אותו מאחור.
"מינהוו~~ שיט~~" הוא גנח והחזיק בסדין.
"פאקק האן~~" החזקתי במותניו והגברתי מהירות.
"אההה~~~ מינהווו~~"  הוא גנח והרים את ידו לעורפי ונישק אותי. זה נראה לא נוח בכלל, אבל הוא בחר לעשות את זה.
"האן. זה לא נוח, תסתובב." יצאתי ממנו, הוא נשכב על הגב ונכנסתי אליו שוב.
"אהההה! מינהוו~~" עכשיו אני יכול לראות אותו יותר טוב. מסמיק, גונח ומזיע. התגעגעתי לזה כל כך.
"פאק האןן~~ התגעגעתי אליך~~" גנחתי והתכופפתי לנשק אותו שוב.
גנחנו לתוך הנשיקה ועברתי לצווארו.
"מממ... פאק~~~" הוא גנח והרגשתי שאני עומד לגמור.
"אני גומר האן~~" גנחתי לאוזנו.
"גם אניי~~~" הוא השיב וזזתי יותר מהר.
"אההה~~" הוא שרט את גבי ונשקתי לשפתיו שוב.
"אהה!~" גמרנו ביחד.
יצאתי ממנו כששתינו מתנשפים בכבדות ונשכבתי על חזהו. שנינו צריכים להיכנס להתקלח, אבל אני עייף מידי בשביל זה.
"מינהו- אתה כבד מידי, קום" הוא דחף אותי ובמקום לקום ממנו, קמתי והנחתי רק את ראשי על חזהו.
"יותר טוב" כיסיתי אותנו בשמיכה וחיבקתי את בטנו הרזה.
"אתה לא רוצה להתקלח?" הוא שאל וליטף את ראשי.
"לא, אני עייף מידי. ואני אהיה חרמן שוב אם נתקלח ביחד." הודתי ועצמתי את עיניי.
"אוקיי. נתקלח מחר בבוקר" הוא השיב. הנהנתי וחיבקתי אותו חזק יותר.

באלי לקעקע את השם שלו על הגב.
'האן ג'יסונג'.
או שנעשה קעקוע ביחד, השמות שלנו. השם שלי עליו, והשם שלו, עליי. הוא יכול להיות עליי גם בדרך אחרת כן?