Kill anyone for you

~9~

נקודת מבט: פליקס

הוא קטע אותי בנשיקה לוהטת. פערתי את עיניי והסמקתי במהירות.
הוא הזיז את שיערי מאחורי אוזני והוריד את ידו למותני.
המגע של השפתיים שלו כל כך ממכר... אני לא מצליח לעצור אותו, ואני גם לא כל כך רוצה.
התחושה שלו הייתה כל כך ממכרת אז זרמתי עם הנשיקה. זה מרגיש כל כך טוב וכל כך נכון.
הרמתי את ידיי לעורפו וקירבתי אותו עוד יותר אליי.
הוא עלה מעליי והמשיך לנשק אותי.

"ה-היונגין... אתה שיכור... אתה תתחרט על הכל מחר בבוקר..." התנקנו כדי לנשום.
"אתה באמת חושב שאני שיכור?" הוא התיישב לידי וקמתי כדי לשבת מולו.
"מה? מה זאת אומרת?" שאלתי באי הבנה
"פליקס, תכננתי הכל. אני לא באמת שיכור. עשיתי את עצמי שיכור כדי שתוכל לחשוב שאני עשיתי הכל בגלל האלכוהול. אני באמת אוהב אותך פליקס. לא סתם באתי אליך למחלקה כל יום, לא סתם קראתי להליקס על שמך ורק החלפתי אות כדי שלא תחשוד. כל כך חיכיתי לרגע הזה שאני אנשק אותך. שתהיה שלי. " היונג'ין הסביר ומיהרתי לנשק אותו שוב. הוא לא היסס ויד אחת שלו עלתה למותני וידו השניה עזרה לו להישען על המיטה.
התיישבתי עליו והוא הרים את ידו השניה לעורפי.
"אני אוהב אותך פליקס." הוא הסתכל לתוך עיניי וחייכתי.
"גם אני אוהב אותך היונגין" הוא חייך וקירב אותי לעוד נשיקה עמוקה.

נקודת מבט: האן

מינהו היה כל כך נחמד אליי אתמול. אחרי שהאשמתי את עצמי בהכל ואני עדיין מאשים. רגשות האשמה האלו תמיד ישארו בתוכי. הלכנו לישון מחובקים ומינהו נתן לי נשיקה קטנה על הראש לפני שנרדמנו.
בבוקר הוא הכין לנו ארוחת בוקר מושקעת, אכלנו והוא יצא לעבודה.
היום עובר כל כך לאט כשמינהו לא פה, אין עיניין.

כל מה שעשיתי היה לישון, לאכול ולהיות עם רקס עד שמינהו סוף סוף חזר.
"האן!" הוא נכנס בדלת כשחזר מהעבודה ורצתי להביא לו חיבוק.
"התגעגעתי אליך כל כך, אתה אפילו לא מבין כמה" הוא חיבק אותי מהמותניים ואני חיבקתי אותו מהעורף.
"הגעת יחסית מאוחר, קרה משהו?" אני ומינהו זוג כבר קצת פחות מחודש. שנינו חיכינו לרגע הזה כבר מלא זמן, מינהו סיפר לי על כמה שהוא אוהב אותי ועל כמות הזמן המטורפת שהוא רצה להפוך אותי לשלו. והנה הרגע הזה הגיע.
"הייתה לנו פגישה עם מישהו מארצות הברית, בגלל זה התעכבתי. מצטער. מה אתה רוצה לארוחת ערב?" התקדמנו למטבח והוא הרים אותי אל השיש ונעמד בין רגליי.
"אתה לא צריך להצטער מינ, אולי  נאכל טוקבוקי?" הצעתי. הוא חייך והלך לארון השרות שנמצא ליד המקרר להוציא שקית טוקבוקי.
"אתה הכנת את זה?" הוא הנהן והתחלנו לבשל.

נקודת מבט: מינהו

"אמרתי להיונגין ופליקס שיבואו אלינו עכשיו לאכול" הודעתי להאן כשסידרנו את השולחן לארוחת הערב.
"באמת?! תודה תודה תודה!! אתה הכי טוב!!" הוא קפץ עליי בנשיקות. הוא לא ראה את פליקס כבר הרבה זמן, מאז אותו הלילה. לפי מה שהאן סיפר לי הוא ניסה לדבר איתו אבל פליקס לא יצר איתו שום קשר. הזמנתי אותו כדי שהם ידברו בניהם וימשיכו להיות כמו לפני אותו לילה. הם היו החברים הכי טובים והם יודעים את זה שאי אפשר להפריד בניהם. אז החלטתי להפתיע אותו.

דפיקות בדלת נשמעו אז שמתי את המגבת על כתפי והלכתי לפתוח. והנה, האורחים הוואנג ודוקטור בלונדיני הגיעו.
"שלום לכם! לקח לכם הרבה זמן להגיע... עשיתם משהו?" שאלתי אותם עם חיוך ממזרי ופליקס הפך לאדום והשפיל את ראשו לרצפה במבוכה.
"וואו מינהו אני נשבע-" היונג'ין התחיל
"אוקיי אוקיי מצטער" קטעתי אותו בצחקוק.
"בואו נשב? יש טוקבוקי וראמן!" התיישבנו לאכול ודיברנו על העבודה ועל החיים.
"מתי תכננתם לספר לנו שאתם זוג?" שאלתי אחרי דממה בזמן האוכל ופליקס הסמיק ופער את עיניו.
"מ- מה למה אתה מתכוון-" פליקס ניסה להסביר בגמגום.
"יש לך היקי על הצוואר. ויש רק בן אדם אחד שיכול לעשות לך היקי." הנדתי את ראשי לכיוון היונגין ופליקס הסתיר את ההיקי שעל צווארו במהירות.
"היי היי היי! ומתי אתם תכננתם לספר לנו?? ראית כמה היקים יש על הצוואר של האן?? הוא אפילו לובש את הבגדים האהובים עליך!" היונגין הגן על פליקס והצביע עלי ועל האן. והאמת, שזה נכון. אף פעם לא נתתי למישהו לגעת בבגדים האהובים עליי. אבל האן שונה, הטן הוא הבן זוג שלי.
"טוב נו, אנחנו זוג קצת פחות מחודש. לא ידענו מתי לספר לכם כי לא נפגשנו מאז, ותכננו לעשות את זה היום אבל הקדמתם אותנו" הסברתי והם הנהנו בהבנה.

נקודת מבט: פליקס

"פליקס? אנחנו יכולים לדבר רגע?" האן פנה אליי כשמינהו והיונגין יצאו לקנות לנו גלידות.
"כן, על מה בדיוק?" אני יודע בדיוק על מה הוא רוצה שנדבר.
"ליקסי, אני כל כך מצטער, הכל היה באשמתי. לא הייתי צריך להביא אותך איתי כי פחדתי מהחושך כמו ילד קטן. הייתי צריך להכניס אותך הביתה ורק אז ללכת לבית שלי. אתה לא מבין בכלל מה עברתי בזמן הזה שלא דיברנו, כבר חשבתי שלא נדבר יותר. אני אוהב אותך ליקס. אתה החבר הכי טוב שלי. בבקשה תסלח לי ונחזור להיות חברים טובים כמו שהיינו לפניי. אני מצטער פליקס." דמעה זלגה מעיניי וחיבקתי אותו קרוב אליי.
"אתה לא אשם בשום דבר האני. הכל בסדר. זה עבר ואנחנו אחרי זה. אין לי על מה לסלוח לך כי לא עשית שום דבר לא נכון. זה בסדר לפחד מהחושך האני. אני מכיר אותך יותר מידי טוב בשביל לדעת שאתה מפחד מהחושך כבר מגיל שלוש. אני אוהב אותך גם האני" הוא חיבק אותי חזק והרגשתי את החולצה שלי נרטבת.
"תסתכל עליי האני. אתה לא אשם. תכניס את זה לראש שלך." הסתכלתי עליו כשהוא אדום מדמעות ופניו רטובות.
"אני אוהב אותך ליקסי, בבקשה אל תעזוב אותי יותר" הוא ביקש בבכי.
"אני מבטיח. לא אעזוב אותך יותר בחיים."
התחבקנו שוב והלכנו לשטוף פנים.

"מישהו רוצה גלידה?!" שמעתי את מינהו צועק מכוון הדלת והיונגין אחריו.
"מסיבת גלידות!!" אני והאן הצטרפנו אליהם והתחלנו לאכול מהגלידות.
"היי האן! כל הפה שלך מלא בשוקולד!" היונגין הצביע לעבר האן והוא באמת היה מכוסה שוקולד. מינהו בא אליו עם נייר וניקה את פיו ולבסוף נתן לו נשיקה על השפתיים.

אני שמח שאני והאן דיברנו ופתרנו את העניין. שאני והיונגין התוודנו, טוב, זה לא היה כמו שציפינו אבל גם זה היה בסדר.
האן ומינהו גם זוג, כולם הפתיעו את כולם בקיצור.