Kill anyone for you

~18~

נקודת מבט: היונג'ין

"מינהו... אתה יכול להביא לי לאכול.. אני רעב ממש" כשדיבר בטלפון.
"רק שניה היונגין." עם מי הוא מדבר? איפה ליקסי...
"מינהו.. איפה ליקסי שלי..." שאלתי והוא העביר לי את הטלפון.
"ליקסי???" הצמדתי את הטלפון לאוזני.
"היונג'ין? היונגין זה וידיאו, תראה לי אותך. מה קרה לך?? למה אתה בבית חולים??" סידרתי את הטלפון וראיתי את פניו היפות של ליקסי שלי. התגעגעתי לקול היפה שלו.
"ליקסי... התגעגעתי אליך... התגעגעת אליי גם?? אני מת לזיין אותך ולשמוע אותך גונח מתחתי..." הודתי בטלפון.
"ה-היונג'ין.. זה לא חשוב עכשיו, נעשה את זה כשתחזור אליי. עכשיו תסביר לי למה אתה בבית חולים." הוא לא יודע להסתיר את זה שהוא מסמיק.
"ירו בי בבטן, עברתי ניתוח ובגלל זה אני נשמע ככה, עכשיו אני בהתאוששות. עכשיו אני יכול לחזור אליך ולזיין אותך עד שלא תוכל ללכת?" הוא נהיה אדום יותר.
"ירו בך בבטן??? אתה בסדר?? כואב לך עכשיו??" אני מאוהב בו יותר מידי.
"אני בסדר ליקסי. לא כואב לי בכלל. אבל אתה יודע מה כן כואב לי?" שאלתי עם חיוך. ושמעתי את מינהו מצחקק, כנראה יודע את התשובה.
"מה כואב לך?? תגיד לרופאים שיביאו לך תרופה בסדר?" הוא כזה תמים...
"הזין ליקסי. כואב לי הזין. התרופה היחידה שאני יכול לקבל זה להיות בתוכך."
"היונגין!! הוא כבר לא יהיה תמים בגללך!" גיסונג צעק עליי ולקח את הטלפון מידיו של פליקס.
"כשהוא איתי אף אחד לא תמים." השבתי.
הוא הסמיק גם הוא והעביר את הטלפון חזרה לפליקס. הצחוק של מינהו רק גבר.
"אויש מינהו תשתוק כבר, אני רציני לגמרי. האמת שזה כן קצת מצחיק אבל עדיין, אני הכי רציני שיש. אה ופליקס, אל תדאג. כשאני אחזור אני בטוח שגם אתה תרצה את זה. ואתה תראה גם למה. רוצה לראות עכש-" רק רציתי להראות לליקסי שגדל לי הזין.
"היי היי היי!!! עד לפה!!! אל תשכח שגם ג'יסונג בטלפון והוא רואה הכול!!" מינהו קטע אותי ולקח את הטלפון מידי.
"היי ג'יסונג..." מינהו חייך חיוך ערמומי כשראה את ג'יסונג על המסך ופרצתי בצחוק.

"ליקסי!! אל תנתק!! אני רוצה להמשיך לדבר איתך!!" התחננתי בטלפון.
"היונגין אני אדבר איתך יותר מאוחר. אתה יכול להתקשר אליי כשתגיע למלון בסדר? אל תבכה!" הוא ביקש כשדמעה זלגה מעיניי.
"היונגין!! איפה הטלפון שלך! אני אתקשר אליך עכשיו בסדר???" הוא נלחץ והנהנתי כשמשכתי באפי.
"הנה תענה התקשרתי!" הוא הראה את הטלפון שלו מהטלפון של מינהו ולקחתי את שלי.
"ליקסי!!!" התלהבתי כשראיתי את פליקס בטלפון שלי.
"למה אתה לא פה..." התבכיינתי כשראיתי אותו.
"אתה עוד מעט חוזר אליי בסדר??" הוא שאל עם חיוך מתוק.
"בסדר. מתי זה עוד מעט??" שאלתי.
"אממ... בעוד חודש." חודש??
"מה??? לא פליקססס..." בכיתי מגעגוע. וכולם צחקו ברקע.

נקודת מבט: פליקס

דיברתי עם היונגין במשך שעתיים עד שנירדם בטלפון. לפחות עכשיו אני יודע שהוא בסדר, ונראה שהוא בסדר גמור, לפי איך שהוא היה עד שנרדם. עכשיו כבר ערב בקוריאה, אכלתי ארוחת ערב עם גיסונג לפני כמה זמן, ועכשיו אני במיטה שלי, חושב על היונגין ועל כמה הוא היה חרמן.

"מה כואב לך?? תגיד לרופאים שיביאו לך משהו תרופה בסדר?"
"הזין ליקסי. כואב לי הזין. התרופה היחידה שאני יכול לקבל זה להיות בתוכך."
"כשהוא איתי אף אחד לא תמים."
"אה ופליקס, אל תדאג. כשאני אחזור אני בטוח שגם אתה תרצה את זה. ואתה תראה גם למה. רוצה לראות עכש-"
רק מלחשוב על זה אני מסמיק. אני מתגעגע אליו, ואם אני כן, אני מתגעגע לזיונים שלו. כל כך. כשהוא היה פה, היינו מזדיינים כל כמה ימים. אבל עכשיו זה כבר שבועיים בלעדיו. וואו... הלוואי והוא היה מזיין אותי עכשיו... על מה אני מדבר??? אוי ואבוי מה הוא עשה לי עם הפלירטוטים שלו...
'אני חייב ללכת לישון.' אמרתי לעצמי.
ג'יסונג ער? אולי אוכל לדבר איתו קצת לפני שאלך לישון...

"ג'סונג? אתה ער?" נכנסתי לחדרו וראיתי אותו מדבר בטלפון, כנראה עם מינהו. הנהנתי ויצאתי מחדרו. חשבתי אולי אסתובב קצת בבית עד שארגיש עייף, אז עשיתי את זה, חוץ מלהיכנס לחדר הנשקים של היונגין כמובן.
הסתובתי במסדרון בקומה השניה, שם נמצא החדר שלי ושל היונגין, החדר הקודם שלי לפני שהיונגין החליט שהוא עושה את עצמו שיכור כדי לנשק אותי, החדר של הליקס, חדר המרפאה שלי שהאנשים של היונגין עשו לי, וואו, לא הייתי בו הרבה זמן.
פתחתי את דלת החדר ונכנסתי לחדר שחור, עם מיטה רפואית, שולחן כתיבה אישי, ארון שהתרופות מסודרות שם, ומקרר קטן לשמור על תרופות שצריכות קירור. אני זוכר את היום הזה, שהיונגין חזר מהעבודה והראה לי את החדר.

*פלאשבק*
"היונגין!!" קפצתי עליו לאחר שחזר מהעבודה.
"שלום נסיך שלי. איך אתה מרגיש? אתה במצב רוח טוב? כי יש לי הפתעה." הוא שאל ונישק את שפתיי.
"הפתעה?? כן!! איפה היא??" שאלתי בהתלהבות.
"בוא איתי." הוא הוריד אותי מידיו ומשך אותי ללכת אחריו במדרגות.
"מוכן?" הוא החזיק את ידית הדלת השחורה. הנהנתי במהירות והוא נשק לשפתיי לפני שפתחת את הדלת וגילה לי את חדר החלומות. חדר המרפאה שלי. הכל שם מסודר כל כך יפה, למרות העובדה שהכל שם בצבע שחור, הכל שם היה מושלם. דומה לאיך שהחדר שלי היה אצל המאפיה.
"וואו היונגין... זה מושלם!! אני אוהב אותך!!" קפצתי עליו שוב וחיבקתי אותו חזק.
"אני שמח שאהבת נסיך. לעשות אותך שמח זו העבודה הכי חשובה בעולם." הוא נתן לי נשיקות חמות על הצוואר.
"תודה היונגין.. אתה הכי טוב שיש!!" חפנתי את פניו בידי ונשקתי לשפתיו העבות.
לשונו נכנסה לפי וחקרה כל פינה.
"רוצה עוד מתנה?" הוא שאל כששפתיו היו על שלי בזמן שלקח אותנו לחדרו.
*סוף הפלשבאק*

היונגין הוא המתנה הכי טובה שקיבלתי אי פעם. בהתחלה, הבנתי עם מי יש לי עסק. עם ראש המאפיה. אבל לאט לאט התרגלתי לזה, והבנתי שזה הבן אדם שאני רוצה לחיות איתו לתמיד. עם כמה שהוא קר ורשע, איתי הוא חם וטוב לב. כשהוא איתי, אני שוכח שהוא ראש המאפיה. אבל אני כן זוכר שהוא הבן זוג שלי. הבן אדם שאני הכי אוהב בעולם, הוואנג היונגין.