נקודת מבט: פליקס
"איך לא סיפרת לי על זה עד עכשיו????" אני והאן נפגשנו בפארק שבקרוב לבית של היונגין כי האן היה בסביבה ולא ראינו אחד את השני מלא זמן. ומסתבר שהבית של היונגין סמוך לבית של האן!
"כי לא נפגשנו עד עכשיו! איך הייתי מספר לך?? ורק עכשיו גילינו שאנחנו שכנים!" נכנעתי
"טוב בסדר. שכבתם כבר?" זה חזק ממני
"נו באמת! פליקס!" צחקתי והמשכתי להתנדנד.
"בקיצור הוא ממש חתיך, הוא מתאמן, הוא יודע לבשל ויש לו כלב דוברמן." לכל אנשי המאפיה יש דוברמן?
"וואו. הוא נשמע כמו חלום"
"הוא באמת נשמע ונראה כמו חלום. מה עם שלך?" האן שאל
"שלי בסדר, גם לו יש דוברמן, הוא גבוה, לפי השרירים והקוביות שלו נראה שהוא מתאמן-"
"מה זאת אומרת לפי השרירים והקוביות שלו?! ראית אותו בלי בגדים?!" הוא קטע אותי
"האן, תרגע. היה לי סיוט מהלילה עם ההורים שלי... אז הלכתי לישון איתו, והוא היה בלי חולצה אז רק בבוקר שמתי לב. זה הכל לא שום דבר מעבר" הסברתי להאן ברוגע.
"אוקיי, אם אתה אומר..." הוא הרים את גבותיו והמשיך להתנדנד ואני יושב בנדנדה שלידו, חושב על מה שהיה היום בבוקר.
נקודת מבט: מינהו
אני והיונגין סיימנו את השיחה היומית שלנו, גיליתי הרבה על עצמי. אני מאוהב בהאן. זאת הפעם הראשונה שאני מתאהב, אי פעם. ועל הפעם ההיא שהיונגין אמר שאני מתחרמן על כל דבר, אני אשקר אם אגיד שזה לא נכון. אני לא יודע אפילו איך פאקינג עציץ הזכיר לי את הילד שלי. ואני כבר לא חרמן על היונגין, זה היה רק בתקופת התיכון. וזהו. אני נשבע. אבל עכשיו הכרתי את האחד והיחיד שלי: האן פאקינג ג'יסונג.
הילד הזה הולך להתחתן איתי. מצידי אני אכריח אותו או ארד על הברכיים להתחנן, עד שהוא יסכים.
ודיברנו על זה שאני צריך להיות יותר חם לידו. וזה נכון, אני ממש קר. לא רק לידו, ליד כולם. אבל אני מתכוון להיות חם רק לילד שלי. לא לאף אחד אחר.
הגעתי הביתה אחרי עבודה, מצפה לראות את האן, משחק עם רקס בגינה. אבל הוא לא איתו. הוא בדרך כלל משחק איתו בגינה של הבית כי הוא היחיד שמארח לו חברה כשאני בעבודה.
"האן! אני מכין ארוחת ערב! תתקלח ותבוא!" צעקתי בתקווה שהוא ישמע. אבל אין תשובה.
"האן?" עליתי לחדרו אחרי כמה פעמים שקראתי לו. אבל הוא גם לא שם. כבר חיפשתי בכל הבית, איפה הוא יכול להיות? הוא חדש פה בשכונה, לא נראלי שהוא מכיר את הסביבה.
מתקשר: האן גיסונג
"מינהו?" סוף סוף הוא ענה
"האן איפה אתה? חיפשתי אותך בכל הבית אבל אתה לא בשום מקום"
"אה... נכון, שחכתי להגיד לך. אני בגן שעשועים עם חבר. קרה משהו?" חבר?
"לא, לא קרה כלום, פשוט דאגתי." אוקיי התחלה טובה
"אני מכין ארוחת ערב, רוצה לבוא?" תגיד כן.
"אמ... כן, אני אבוא עכשיו" אני אחשיב את זה כדייט
"אוקיי. אני מחכה לך." סיימתי את השיחה והתחלתי לבשל.
נקודת מבט: האן
"אני פה! אתה צריך עזרה במשהו?" נכנסתי לביתו של מינהו במרץ אחרי ששמעתי שיש אוכל
"לא הכל בסדר, אתה יכול לשבת עד שזה יהיה מוכן." המהמתי והלכתי לשחק עם רקס בגינה.
"האן! בואו לאכול!" שמעתי את מינהו קורא לי מהמטבח. נכנסתי בחזרה הביתה והתיישבתי מול מינהו.
"וואו מינהו, הכל נראה מדהים!" התלהבתי מהאוכל שמינהו הכין.
"תגיד מינהו, איך נכנסת לכל העניין של המאפיה וכל זה?" זה ממש מסקרן אותי.
"עוד בתיכון הייתי הילד המופרע של השכבה. אין מישהו אחד שלא שמע עליי. וזה לא בגללי. זה בגלל אבא שלי. הוא רצה שאני אהיה במאפיה. אני לא רציתי בכלל. הוא גרם לי להיות 'הילד הרע' שלא מקשיב לאף אחד. אבא שלי היה בוס המאפיה, עד שהוא נפטר. אמא שלי הייתה נגד זה, אבל עכשיו אני הבוס, ואני לא יכול לשנות את דעתי. גם סבא שלי היה בוס המאפיה, ואז אבא שלי, ועכשיו אני. מין שושלת כזאת שאני אעצור אותה." הקשבתי לכל מילה ומילה.
וואו. זה דבר חדש, לא חשבתי על זה ככה.
"וואו מינהו... אני כל כך מצטער שעברת את זה, זה לא מגיע לך. מגיע לך יותר טוב. אני יכול לחבק אותך?" הוא הנהן וקמתי להביא לו חיבוק.
נכנסתי להתקלח אחרי שסידרנו את השולחן ומינהו ישב לראות סרט בסלון.
אני לא יודע מה אני חושב על מינהו... הוא ממש חמוד, בהתחלה שהכרתי אותו, הוא היה ממש קר. אבל עכשיו הוא חמים יותר. זה נחמד. ושמחתי שהוא דאג לי היום. הוא אף פעם לא דואג לי. אני חושב שזה בגלל שהלכתי להרבה זמן.
הוא צריך מישהו שיאהב אותו. שיהיה לצידו ברגעים קשים, ושחיבק אותו. אני מקווה שהוא ימצא מישהו כזה בקרוב.
YOU ARE READING
Kill anyone for you
Akcjaהם שני הגברים הכי חזקים בדרום קוריאה. הם מנהלים את המאפיה , המקום שבו אתה לא רוצה להסתבך. וגם אנחנו.. לא רוצים להסתבך. •תוכן מיני •אלימות •מילים גסות •מינסונג •היונליקס
