Kill anyone for you

~8~

נקודת מבט: האן

פליקס נעלם אתמול לכמה שעות... זה היה נורא. הייתי צריך לחכות שהוא יכנס הביתה ורק אז לעבור לבית שלי ולא להיות ילד קטן ולפחד מהחושך. זה היה כל כך לא בסדר מצידי, הכל באשמתי. אם הוא היה נכנס קודם לביתו הכל היה כרגיל. ורק אני המטומטם רוצה שילוו אותו.
אנסו אותו. הם לקחו לו את הפאקינג בתולים. והכל בגללי. אני כל כך מפגר.

"האן? הכל בסדר?" מינהו קטע את מחשבותיי כשנכנס לחדרי.
"כן אני בסדר... אתה צריך משהו?" נראה שהוא מכין ארוחת ערב, הוא בדיוק קשר את הסינר סביב הבטן שלו.
"אתה בטוח שאתה בסדר האן? אתה יכול לספר לי הכל." הוא התיישב לידי במיטה וניגב את הדמעה שירדה במורד הלחי שלי.
התחלתי לבכות ורגשות אשמה הציפו את ליבי. הוא חיבק אותי בחוזקה וליטף את גבי בעדינות.
"מינהו... אני אשם בהכל. אם הוא היה נכנס קודם לבית שלו הכל היה בסדר... ורק אני רוצה שילוו אותו הביתה כמו ילד קטן... לא הייתי צריך לעשות את זה" המשכתי לבכות בחוזקה על כתפו של מינהו וחיבקתי אותו בחזרה.
"אתה לא אשם בשום דבר. זה לגיטימי לחלוטין לפחד מהחושך. אני בטוח שרוב האנשים שאתה מכיר מפחדים מהחושך.
זה בסדר." הוא לא טוב בלנחם.
"זה לא בסדר! פליקס הוא הבן אדם הכי רגיש והכי עדין שאני מכיר! אתה יודע מה הוא עבר בחיים שלו? איך הלב שלו נשבר כל פעם מחדש? ועכשיו הוא נשבר עוד פעם!" התנתקתי מהחיבוק שלנו וצעקתי על מינהו, בלי כוונה. הכל מעצבים ורגשות אשמה. אני אתחרט על זה שצעקתי עליו ואני יודע את זה.
"האן, תרגע. אתה יודע שצעקות לא יעזרו לנו. מחר בבוקר אנחנו נלך אליו.ועכשיו תביא לי חיבוק" הוא פתח את ידיו ונכנסתי לחיבוק החם של מינהו.

נקודת מבט: היונג'ין

אני לא רוצה לדעת בכלל מה הוא עבר שם. מה הם עשו לו החלאות האלו. איך הם העזו בכלל להתקרב אליו! הוא נראה כמו אחד שאין לו אויבים. למה הם עשו לו את זה? אולי בגללי? כי אני במאפיה? אבל מה הוא קשור, הוא בסך הכל הרופא שלי. יכול להיות שיש שמועות של רומן? אין מצב. וגם אם יש שמועות, הם יכולים לקפוץ לי אחד אחד, אבל אני אדאג שהם ישלמו על זה. אני בכל מקרה הולך להפוך את פליקס לשלי היום, כבר תכננתי הכל.

נקודת מבט: פליקס

התעוררתי במיטה של היונגין אחרי שקמתי בלילה מפחָד. התמתחתי וראיתי פתק מונח על השידה שנמצאת ליד המיטה.
'בוקר טוב ליקסי! עבר עליך יום קשה אתמול, אז הכנתי לך ארוחת בוקר וארוחת צהריים, זה במקרר מסודר בקופסאות! תרגיש בנוח לקחת מה שתרצה! נעלתי את הבית מכל הכיוונים אז אל תדאג, ואם אתה רוצה לצאת החוצה אז יש לך מפתח. יום טוב! מהיונגין♡♡' קראתי את הפתק שהשאיר לי וגיחכתי לעצמי. קראתי את הפתק שוב פעם ושמתי לב שהוא כינה אותי בשם החיבה שלי, ליקסי. בפעם הראשונה שנפגשנו אמרתי לו שמי שאוהב אותי קורא לי ליקסי, והוא כינה אותי ככה.
והוא צייר לי לבבות בסוף! הוא אוהב אותי?

ירדתי למטבח אחרי שצחצחתי שיניים, עדיין עם הפתק החמוד ביד.
פתחתי את המקרר וראיתי את כל הקופסאות שמסודרות עם אוכל שהיונגין הכין. מעניין מתי הוא קם כדי להכין את כל זה
אכלתי מהאוכל הטעים וקראתי שוב שוב את הפתק, ושוב שוב חשבתי על היונגין.
הוא הציל אותי אתמול. אם הוא לא היה בא אני לא יודע אם הייתי היום בבית. הם באמת הרסו אותי. והם אמרו לי שזה בגלל היונגין, כי הם חושבים שאני חבר שלו ושיש בנינו רומן. ואני לא מבין, גם אם יש בנינו משהו, למה אכפת לכם! זה עניין שלי ושלו לא של כל העולם! זבלים.

היום עבר מהר מידי וכבר הגיע ערב. דפיקות נשמעו בדלת וקמתי לפתוח כדי לראות את היונג'ין... שיכור?
הוא מוסמק, טיפה מזיע ועדיין עם בגדי עבודה. מי היה מאמין שראש המאפיה לא מצליח להישאר פיקח.
"היונגין... כמה שתית?" הכנסתי אותו ונעלתי את הדלת אחריו. ניסיתי לעלות איתו במדרגות, רק שככל שאנחנו עולים עוד מדרגה, גופו הגדול רק נהיה כבר יותר. למה אין לו מעלית.

איכשהו הגענו לחדר כשאנחנו שלמים ולא חסרים לנו איברים. זה היה לא פשוט.
"היונגין? אתה זוכר כמה שתית? או מי היה איתך?" הוא זז באי נוחות במיטה.
"פליקס..." הוא התחיל לדמוע והמשיך לזוז באי נוחות.
"פליקס למה אתה לא שלי כבר..." מה? הוא שיכור יותר מידי. הוא מדמיין דברים.
"היונגין תלך לישון אתה ממציא דברים" לא יכול להיות.
"לא פליקס... תגיד לי שאתה שלי לנצח ואז אני אלך לישון איתך" אני מסמיק? לא. מה פתאום. הוא התחיל לבכות חזק יותר.
"פליקס בבקשה... אני מתחנן... רק תהיה שלי. לנצח." אני לא מבין.
"בוא נלך לישון ונדבר על זה בבוקר בסדר?" אני כל כך גאון שאני מצלם את הכל. כל פעם שחברים שלי שיכורים אני מצלם אותם כדי לראות את זה שוב בפעם אחרת.
"אני מחשיב את זה ככן... תודה ליקסי... אני אוהב אותך" הוא השכיב אותי לידו במיטה וחיבק אותי בחוזקה ונתן לי נשיקה בלחי.
אני מתנהג כרגיל אבל מבפנים, אני צורח מאושר.
"באמת? מה אתה אוהב בי?" שאלתי אותו
"הכל ליקסי... פאקינג הכל. הנמשים שמתפזרים לך בצורה מושלמת על הלחיים, השיער היפה והבלונדיני שלך, השפתיים שאני כל כך רוצה לנשק... אתה רוצה להתנשק איתי?" פערתי את עיניי והסומק מילא את פניי.
"ה-היונגין אני לא חושב שזה משהו טוב אתה בטח תתחרט על זה מחר תלך לישון-" הוא קטע אותי בנשיקה לוהטת.