קליעה עוצמתית [2]

פרולוג - {מיה}

היום הולדת הכי גרוע בחיי.
במשך שבועות תכננתי את יום ההולדת ה-12 שלי.
בחרתי פינה נחמדה ביער, הזמנתי את כל חבריי, דאגתי לאוכל, לשתייה ופעילויות רק בשביל שבסוף מזג האוויר יחליט שהוא רוצה להיות סוער.

אמא כעסה עליי שלמרות שהיו המון סימנים שהולך להיות מבול, בכל זאת בחרתי להמשיך עם ההכנות ועכשיו, כל הדברים שהבאתי רטובים, חבריי התחילו להסתתר מתחת לעצים, מחפשים מקלט מהגשם והכל נראה כמו כאוס מוחלט.

הגשם נרגע מעט, ואני בטוחה שאפשר להמשיך ביום הולדת אבל אז גיליתי כי כל העוגה נרטבה ועלים נדבקו עליה, חבריי ״הטובים״ איבדו סבלנות והלכו, משאירים אותי לבד ביום ההולדת שלי.

התיישבתי על הכיסא הרטוב, כשכולי רטובה ודביקה מהגשם.
חולצתי הייתה לבנה ונהייתה שקופה כך שהיה ניתן לראות את החזיה הקטנה שלבשתי והיה לי קפוא.

אמא שלי התחילה לארוז את הדברים בחזרה, ״קחי, לכי תחליפי בצד״ אמרה, מושיטה לי סוודר ורוד.
הנהנתי, לוקחת את הסוודר מידה והולכת לפינה בודדה.
עמדתי מאחורי העץ, מתחילה להוריד את חולצתי כשהבחנתי בנער בעל שיער שחור ועיניים ירוקות בוהקות עומד בצד.

הסמקתי ובמהירות כיסיתי את עצמי, הוא ראה אותי רק עם חזייה.
שמתי לב לגיחוך הקטן על שפתיו, מה שגרם לי להתפתל עוד יותר.
מבט אחד בפניו גרם לי להרגיש כאילו האוויר סביבי כבד יותר, כאילו כל מה שסביבי היטשטש והוא היה הדבר היחיד שברור.

ליבי התחיל לפעום מהר, כמו צעד מהיר במוזיקה שאני לא מצליחה להפסיק לשמוע. היה משהו במבט שלו, בעיניים הירוקות האלה, שגרם לי להרגיש כאילו הוא יכול לראות אותי באמת, מעבר לבגדים הרטובים ולשיער הספוג.
זה היה כאילו קיים קשר לא מדובר בינינו, שמשך אותי אליו בצורה שלא הצלחתי להסביר.

התחלתי להרגיש את החום עולה בלחיים שלי, מנסה להתמקד בהכנסת הידיים לשרוולים של הסוודר, אבל כל תנועה שלי הרגישה מגושמת ונבוכה.

פתאום הוא התחיל להתקרב אליי, ויכולתי להרגיש את פעימות הלב שלי מתחזקות.
עומד מולי והחיוך הקטן והבטוח שלו מכה אותי ישר בלב.
"את בסדר?" הוא שאל בקול רך, ולרגע לא ידעתי מה לענות.
התחושה הלא מוכרת שהרגשתי באותו הרגע פשוט שיתקה אותי.

"כן, פשוט הגשם הזה... תפס אותי לא מוכנה," הצלחתי לגמגם. הנוכחות שלו הייתה כל כך חזקה, עד שהרגשתי כאילו הוא עוטף אותי בקסם.
"כן, הגשם יכול להיות ממש לא צפוי לפעמים," הוא אמר והושיט לי את המעיל שלו, "רוצה להשתמש בזה עד שהסוודר יתייבש? זה יבש."
"תודה" אמרתי ולקחתי את המעיל. "זה ממש נחמד מצדך".