בושם צרפתי

פרק 16

אחרי כמה דקות של הסתובבות חסרת מעשה, כהרגלי, אני מחליטה שעדיף שאחזור לבר, רק בשביל לשכוח את הסיוט שהיה לי ולמלא את ראשי בבעיות של אחרים במקום להתעסק שלי.
אני מתיישבת בשולחן הקבוע שלי, וכמו תמיד בשעות המוקדמות של הבוקר, הבר ריק. שומם מכל נפש חיה.
אני מניחה את ראשי על השולחן העגול, ומביטה סביבי. אני אוהבת שקט. אני אוהבת להיות לבד לפעמים, בלי אנשים שזזים ומפטפטים וצוחקים ומדברים יותר מידי.
אני אוהבת להרגיש את השקט, לבחון את עצמי ולבדוק אם אני יודעת איזה משקה יש בכל בבקבוק שסגור בארון הזכוכית הגדול, לסדר לפעמים את כיסאות העץ הצמודים לשולחנות העגולים בצורה שתמיד קצת עקומה או להביט בשקט בלהבות המרקדות על הנרות, או בעששיות הנפט. והקטע הכי טוב הוא, שבשעות האלה כבר אין ריח נורא של רום.

זה משעשע אותי, כי במקום הכי רועש שבו הבטחתי לעצמי עוד לא מזמן לא להופיע פה עוד לעולם, דווקא פה, מצאתי את פינת השקט הקטנה שלי, שלה הייתי זקוקה כל כך בזמן האחרון.
ג'ייק כבר אמור להיות כאן, אבל הוא לא. לפי איך שאני מכירה אותו, הוא לא נראה כמו אחד שיאחר לדברים, במיוחד שקשורים לעבודה, אולי בעיקר כי הוא מפחד מארתור פחד מוות.
למרות שאני לא מבינה מה מפחיד בו כל כך. אם הוא לא היה כזה מעצבן וקוץ בישבן, שכל מעשיו קשורים באיך להפוך את השהיה הבלתי רצונית שלי כאן לגרועה יותר, הוא היה יכול להיות... אולי...
אבל אני לא אדע לעולם, כי הוא אכן מעצבן וקוץ בישבן, עם אופי של חזיר יבלות.

אני מצטערת בכל ליבי אם פגעתי בחזיר יבלות כלשהו.

אני עוצמת את עיניי. המסיבה שהצוות ערך אתמול בלילה ממש לא עזרה להתמודד עם העייפות שתקפה אותי בליל אמש, בנוסף לסיוט שהחליט לבוא בלי התראה מוקדמת. אני כמעט נרדמת, עד שאני מרגישה נגיעה פתאומית בגבי התחתון.
אני קופצת, מוציאה במהירות את הסכין מהמגף שלי, כי תמיד טוב להיות מוכנים. במיוחד במקום שכזה.

ואז... אני מבחינה בג'ייק.

אופס?

"בוקר טוב?" הוא מתחיל לצחוק.
"לא מבהילים אותי ככה!" אני כמעט צועקת, מעט... נבוכה? "תגיד תודה שלא תקעתי את הסכין בטעות בבטן שלך, או במקום... אחר. ואז שום דבר לא היה מצחיק!"
"בסדר, בסדר," הוא נושם עמוק, מנסה להרגיע את פרץ הצחוק שתקף אותו בפתאומיות. ואולי הוא מפסיק, אך הוא עדיין מחייך חיוך גדול מידי, לפחות לטעמי. "רק לידיעתך, את עדיין נמצאת בעמדת כוננות."
"אה." אני נעמדת כרגיל, תוחבת את הסכין חזרה במקומה הטבעי, ומכסה אותה ואת המגף בשמלה שאני לובשת, בשביל שלא יבחינו בה.
"האם לגברתי יש את זמן פנוי בשביל שאוכל לשוחח איתה? או שיש לך תוכניות?"
"הממ..." אני מביטה סביבי. "המקום ריק. אז אתה מוזמן. וחוץ מזה, אתה תמיד מוזמן."
הוא מחייך חיוך שנראה מעט לחוץ, מתיישב וזע לא בנוחות במקומו.
"הכל בסדר?" אני שואלת, מרימה את גבתי.
"לא כל כך," הוא ממלמל, משחק עם ציפורניו. "בגלל זה באתי."
"אז ספר לי."
הוא מביט מסביבו, כאילו מוודא שאין אף אחד שיכול לשמוע את השיחה שלנו כרגע, או בכלל. "אני מניח ששמעת שמדברים עליי לאחרונה."
אני מהנהנת. באמת שמעתי את שמו של ג'ייק הרבה פעמים, בעיקר כשלא הייתי בסביבתו, אבל אף פעם לא הבנתי או לא הקשבתי יותר מידי בשביל לדעת על איזה הקשר או למה הוא מדובר כל כך. "כן, שמעתי."
"ואני מפחד." הוא מביט בי בעיניים חומות וגדולות.
"למה שתפחד? על מה הם מדברים?"
הוא קובר את ראשו בשולחן. "הם חושבים שאני חולה בראש, הם חושבים שאני... הם חושבים שאני עושה משהו לא בסדר. א-אבל זה לא נכון! זאת לא אשמתי, א-אני... אם הייתי יכול..."
"למה אתה מתכוון, ג'ייק?"
"אני... אני חושב שאני הומוסקסואל."

אה... אה.... מה.
זה לא משהו שאני יכולה להגיד שצפיתי מראש.
"הבנתי." זה הדבר היחידי שאני מצליחה לומר. "וחוץ מזה, אתה לא יכול להיות בטוח במאה אחוז. תמיד יכול להיות ש--"
"לא. זה לא עובד ככה. מעולם לא היו לי רגשות כאלה כלפיי בנות, אבל לא פעם ולא פעמיים... מצאתי את עצמי מתאהב בגבר. ואני לא רוצה ש... בלי שום קשר לעובדה שאני יכול למות בגלל זה, אני לא רוצה שיתרחקו ממני."
" מי ומה שאתה אוהב לא משנה לי בכלל." אני אומרת בכנות.
"אני יודע, וזה למה אני סומך עלייך, וזה למה באתי לספר לך את זה ולא לאף אחד אחר. אבל... אבל האחרים... הם מדברים על זה. ואני מפחד שייגלו ויהרגו אותי."
"קודם כל, הכי חשוב שתבין שמה שאתה זה בכלל לא שגוי. וכל עוד אתה לא תדבר על זה ולא תהיה עם בן פה בספינה יהיה בסדר, אני מניחה. כל עוד אין להם הוכחה חד משמעית... אני לא בטוחה שהם יוכלו לעשות משהו בנוגע לזה."
"אבל העובדה שהם רק חושדים יכולה להעמיד אותי בסכנה--"
"בסדר, אבל תזכור. גם אם הם חושדים עכשיו, אין להם מה לעשות עם זה. המלך הוא שאחראי על מתן פקודות הקשורות להוצאה להורג, וייקח זמן עד שנגיע שוב לאנגליה, אם בכלל. "
הוא נאנח.
"קדימה, אל תראה מבואס כל כך! לכל דבר יש חסרונות ויתרונות, ואתה צריך לקחת את זה בקלות. זה מה שיש, וזה מי שאתה, וזה מה שהופך אותך להיות מי שאתה, ומי שאתה זה מעולה. באמת. טוב יותר מכל אחד שפגשתי בספינה הזאת." טון קולי מתרכך מעט.
"תודה, אליזבת'. את הכי טובה." הוא מחייך חיוך קטן.
"זה למה אני כאן, לא?" אני מחזירה לו חיוך.
"אני עדיין מפחד קצת, פחות ממקודם, אבל עדיין. זה יכול להגיע לארתור, ומשם מהר מאוד לבית המלוכה."
"אם רק מישהו יגע בך, הוא יצטרך לעבור דרכי!" אני מתרוממת ממקומי, דופקת את ידיי על שולחן העץ המסכן.
הוא מצחקק בעצב. "עכשיו אני מרגיש בטוח."
"אל תפקפק ביכולות הקרביות שלי! כמעט חווית אותן על בשרך היום!"
"לא הייתי סרקסטי."
"אה." אני מתיישבת מולו במבוכה, בפעם השניה שאני מרגישה ככה. ועוד לא התחיל היום.
ואז עולה לי רעיון.
"אם אתה עד כדי כך מפחד, עלה לי רעיון שיכול לעבוד."
עיניו החומות נפערות. "א-אז ספרי לי! מה הרעיון?"
"טוב, אז חושבים שאתה אוהב בנים, מה שנכון, אבל אנחנו לא רוצים שידעו את זה. אז מה יקרה אם אנחנו נתחיל להעמיד פנים שאנחנו זוג? כך לא יכולים לחשוד שאתה אוהב בנים כי טוב, יש לך בת זוג. נוכל להישאר כך עד שהרוחות יירגעו בנוגע לעניין, ואז נארגן פרידה מאורגנת."
"זה רעיון נחמד, אבל הוא לא טוב." הוא נשמע מהוסס.
"למה לא! זה גאוני!"
"אני לא יודע. אבל אני לא יכול לבקש ממך לעשות דבר שכזה למעני."
"מדוע לא? בכל זאת, אני זאת שהצעתי את זה. ואני עושה את זה ברצון. אז קדימה, מה יש לנו להפסיד?"
הוא נאנח. "ומה יקרה אם תתאהבי במישהו?"
"אני? להתאהב במישהו מכאן?" אני מגחכת.
"כן, מה הבעיה?"
"אין בעיה בכלל, אני רק לא מחבבת אף אחד, ובינתיים היחידים שאני יודעת שהם בסביבות הגיל שלי הם אתה וארתור, ואני בחיים, אבל בחיים, לא אפול בשביל ה...דבר הזה."
"את די צודקת." הוא נראה מהורהר. "אבל רגע, את באמת תעשי את זה בשבילי?"
"כמה פעמים אגיד לך? כן. אני אעשה את זה."
"תודה!" הוא קם ממקומו, מחבק אותי.
המגע הזה בהתחלה קצת מרתיע אותי, אבל בסוף אני טופחת על גבו.
כשנכנס הבחור הראשון ומבקש שירות, ג'ייק קם ממקומו, מחייך לעברי חיוך מלא וביטחון וניגש חזרה לעבודתו.
ובזה הרגע אני שמחה שארתור נתן לי אץ העבודה הזאת, כי אם לא... אולי לא הייתי מצליחה להציל את חיו של החבר הכי טוב שלי כאן.