בושם צרפתי

פרק 35

אני בוהה בו למשך כמה רגעים. "אתה צוחק עליי, נכון? אתה באמת חושב שיש סיכוי שאתה--"
הוא מהנהן לעברי, המבט שלו אטום. "אני אפילו כמעט בטוח. בצרפת מוכנים לשלם הרבה מאוד בשביל הראש שלי. בדרך כלל לא הייתי דואג, כי הרבה אנשים מוכנים לשלם בשביל הפנים היפות שלי על מגש של כסף, ולא תמיד משהו רציני מצליח לקרות, כי אני תמיד מצליח להגן על החיים של עצמי בסופו של דבר. אבל הפעם, במיוחד בגלל המצב הכלכלי שיש שם... כל אחד מחפש הזדמנות קלה להרוויח קצת כסף, ואני לא אתפלא אם אנשים מסוימים ילכו רחוק מידי, ואני יודע שזה מה שיקרה בסוף. אבל זאת לא הנקודה. לא קראתי לך בשביל לספר למה אני חושב שאני הולך למות."
"כמובן שזאת לא הנקודה, כי זה לא הולך לקרות. אתה יודע את זה, נכון?" אני אומרת, כמעט בחוסר אמון. הוא באמת מאמין בזה? הוא באמת חושב שהוא הולך למות?
"אנחנו סוטים מהנושא. יש לי כמה דברים שאני רוצה לבקש ממך במידה ודבר כזה יקרה. הדבר הראשון שאני רוצה לבקש ממך הוא שתדאגי שאני לא אשאר שם. אל תיתני לצבא הצרפתי לחגוג על המוות שלי ועל הגופה שלי. אם אני אמות במלחמה הזאת, קחי את מה שישאר ותזרקי לים. אחרי שתעשי זאת, אני רוצה שתאספי את כל מי שישאר בחיים ותגידי שאני גאה בהם. גם במי ששרד וגם במי שלא. אני רוצה שאם ננצח תחגגו על הניצחון ואם נפסיד תחגגו על הניסיון. אם אני לא אשרוד, אני רוצה שאת תיקחי את הפיקוד. תהיי הקפטן עד הרגע בו הספינה תדרוך באנגליה, או עד שיורידו אותך בביתך, ואחר כך הקפטן יבחר בבחירה הוגנת על ידי הצוות. רק שתדעי שאני כתבתי כבר הכל, רק למידה ו--"
"ארתור! לכל הרוחות, מה עובר עליך?!" אני בוהה בו.
"אליזבת'. אני סך הכל מתכונן מראש. זה לא יהיה קרב קל, אהובה. הצבא הצרפתי מיומן הרבה יותר ממה שאנחנו אפילו מתארים לעצמינו, ואנחנו רק פיראטים. אנחנו אפילו לא צבא אמיתי. אני לא מזלזל, אבל אני לא רוצה להשאיר את הספינה בכאוס אם אני אמות."
אני תופסת אותו מצווארון המעיל שלו, מכריחה אותו להסתכל לי בעיניים. "שלא תעז לחשוב על זה אפילו! לכל הרוחות, אתה הקפטן! אתה צריך להוביל אותנו לניצחון. כל הספינה סומכת עליך, אפילו אני סומכת עליך! אתה לא הולך למות, בעיקר כי אף אחד לא ייתן לך למות. קח את עצמך בידיים, ותעשה את המיטב בשביל לקחת אותנו לעבר הניצחון על הצרפתים. צבא מיומן או לא- זה לא משנה. אסור לך לוותר מראש, כי אז באמת יקרה משהו. יש לך צוות שלם שמוכן להקריב את עצמו בשבילך, ואתה עוד חושב שאתה באמת הולך למות?!"
אני אפילו לא יודעת למה, אבל אני נשמעת נסערת. המבט שלי תקוע בשלו, וידיי עדיין אוחזות בצווארו המעיל שלו. אני אפילו לא טורחת לבזבז זמן בשביל לנסות להבין את הבעת הפנים האטומה והלא מובנת שלו. אני רוצה לסטור לו כל כך חזק, עד שהמוח שלו יזוז ויתחיל לפעול בהיגיון ושהוא יפסיק להתנהג כמו אידיוט מוחלט.
"אני לא מכירה אותך כבחור כזה, ארתור. איפה הגאווה שלך כשצריך אותה? אני לא מסכימה לך לחשוב ככה. מחשבות מובילות למעשים, ואם אתה תחשוב שאתה תמות אתה תעשה דברים שיגרמו לזה לקרות בסופו של דבר. אני מסרבת למלא אחר הבקשות האלו, כי הן לא יקרו." אני ממשיכה לנעוץ בו במבט, ורק בחלק הזה של השיחה אני חושבת שאני מצליחה לפענח מה הוא באמת מרגיש.