ג'ייק מתאמן יחד איתי כמה פעמים על הקול. כמובן שהוא לא גברי כמו שציפיתי שהוא יהיה, אבל אני נשמעת בדיוק כמו נער מתבגר- קול גבוה ומשתנה אשר לא כל כך משאיר כל כך מקום לפקפק בגילו. זה אכן יכול להיות מוזר למנות קפטן בגיל כל כך צעיר, אבל זה עדיין עדיף יותר מלשלוח את כולנו למוות בטוח בגלל התוכנית של ארתור. להשאיר בהם ספק אחד בודד עדיף מאשר להשאיר את כולנו מתים.
בנוסף לעבודה שלו יחד איתי על הקול, ג'ייק מסדר אותי בשביל שאראה טיפה יותר גברית: הוא מקפל את הבגדים של ארתור שלקחתי כך שיהיו פחות או יותר במידה שלי, מסדר את השיער שלי כך שהכובע שנמצא מעליו לא יראה נפוח יתר על המידה, ולוקח מעט מהאיפור אשר ארתור שם בחדרי בכדי לשנות מעט את תווי הפנים שלי- הוא מעבה את הגבות שלי ומכהה אותן טיפה בעזרת אבקה בצבע כמעט חרדלי, מלכלך קצת את הפנים שלי באבקה שחורה בשביל שאראה כאילו חזרתי מעבודה קשה, ובעזרת חומר נוזלי אחר ומברשת דקה הוא מבקש ממני לצייר קווים דמויי זקן קטן בחלק התחתון של פניי.
"מאיפה אתה יודע איך לעשות את כל זה?" אני שואלת בפליאה בעודי משרטטת קווים קטנים דמויי זיפים. ג'ייק אמר שאני ככל הנראה יותר טובה בציור ממנו, למרות שהוא אפילו לא יודע שאני עוסקת בציור בזמני החופשי. אני חושבת שאף אחד לא יודע.
"אמא שלי נהגה לעבוד בתיאטרון המקומי כשהייתי ילד קטן. לפני שהיא עברה לעסוק רק בסידור שיער העבודה שלה הייתה להלביש את השחקנים ולארגן אותם לפני העליה לבמה, ואני ואחי הקטן היינו מתלווים אליה כל פעם. הוא תמיד היה חברותי יותר ממני ודיבר עם השחקנים, ואני אהבתי לשבת ולהסתכל על העבודה של אמי. חלמתי לכמה זמן להיות זה שמופיע ולא זה שמשקיף מהצד, אבל כמה דברים השתנו מאז." הוא אומר, מכניס כמה חתיכות שיער שנופלות על פניי לתוך הכובע.
"ועל מה אתה חולם עכשיו?" אני שואלת מתוך עניין, מביטה בו.
"בשלב הזה של החיים שלי אני פשוט חולם על להיות מאושר. אני חולם על לחזור הביתה ולהיות מסוגל לשמור ולחיות עם האנשים שאני אוהב- אמא שלי, אחי, וויליאם... ואת, כמובן. את הכי חשובה." הוא מוסיף בצחקוק קל, מחייך אליי.
אני מחזירה לו בחיוך קטן חזרה. "אתה חשוב לי בדיוק באותה המידה."
הוא מנשק את מצחי. "תשתדלי לשמור על עצמך, בסדר? את פזיזה לפעמים ואני לא רוצה שזה יפגע בך. אני לא יודע מה אני אעשה בלעדייך."
"ג'ייק... אתה יודע שהכל יהיה בסדר. עכשיו אנחנו יוצאים למלחמה הזאת, ושנינו הולכים לחזור ממנה בריאים ושלמים. גם וויליאם. אני אפילו לא מתווכנת להגיד יותר מידי כי אני יודעת שניפגש בקרוב."
הוא מהנהן לעברי, ואני מחבקת אותו חזק. "רק תשמור על עצמך גם, בסדר?"
"כמובן, אליזבת'."
ובמסדרון אני פוגשת את וויליאם. הוא נשען על הקיר שממולו, נראה קר ושקט אפילו יותר מבדרך כלל. מבטו נעוץ על ברנרד שעומד בקצה החדר, ואני יכולה לראות שלסתו ננעלת.
"וויל?"
הוא מסתובב אליי, נראה מבולבל לכמה שניות.
"אליזבת'. לקח לי זמן לזהות אותך. זה נהדר, ג'ייק עשה עבודה מעולה." הוא אומר, ואני מבחינה בכך שהלסת שלו קופצת לרגע כששמו של ג'ייק מוזכר. אני מעדיפה לא לשאול למה.
"אני רק צריכה לעבוד עוד טיפה על הקול, ואני מקווה שיהיה טוב. מה עם ג'יימס וארתור? מתי אנחנו עוגנים?"
ברנרד מסתובב, ולפני שאני מספיקה להגיד משהו וויליאם מסתיר אותי בגופו.
"תתחילי לדבר בקול שאת מתכננת לדבר במעבר הגבול. אנחנו לא רוצים שברנרד ידע מה אנחנו מתכננים ויספר לארתור, נכון? אולי הוא רחוק, אבל עדיף שניזהר עכשיו." הוא לוחש לאוזני, מעיף מבט לעבר ברנרד שנמצא במרחק לא קטן מאיתנו.
אני מהנהנת, מכחכחת בגרוני. "מה שתגיד, וויליאם." הקול שלי יוצא טיפה יותר נמוך.
בעוד אני מתארת לעצמי שזה יצחיק את וויל, ההבעה האדישה עדיין נשארת על פניו. אני תוהה מה קרה לו.
"אנחנו עומדים לעגון בעוד חמש עשרה דקות, ג'יימס וארתור נמצאים בחדר של ג'יימס. בפעם האחרונה שעברתי שם שמעתי את ארתור כועס על זה שג'יימס כמעט סיפר לך את הסיפור המביך שלו."
אני מגחכת. "זה הולך להשאיר אותו שם לכמה זמן."
הוא מהנהן, מחכה כמה שניות עד שברנרד נעלם מקו האופק.
"אני חושב שזאת הפעם האחרונה שאראה אותך עד שנחזור, אליזבת'. תיזהרי שם. זירת קרב זה לא משחק ילדים, ואני בכלל לא מרוצה מזה שאת יוצאת לקרב הזה. אני אפילו לא מנסה לעצור אותך כי אני יודע שזה לא יועיל בשום דבר ורק יעצבן אותך יותר, כי זה חשוב לך. אבל... עדיין. אני אחיך הגדול, ואני חושב שתפקידי הוא להגיד לך את כל זה. תזהרי. שימי לב למה שקורה סביבך. התרכזי בלשרוד, לא בלהרוג. בסופו של דבר מוות מיותר לא מועיל בכלום."
"אני יודעת, וויל. אני לא הילדה הקטנה שהשארת על הספינה לפני אחת עשרה שנה. תשמור על עצמך גם, אני מצפה לראות אותך ללא שום פגע כשנחזור."
הוא טופח על ראשי, וזאת הפעם הראשונה שאני מבחינה בחיוך קטן שעולה על שפתיו מאז תחילת השיחה.
"התבגרת, אליזבת'. אני שמח שזכיתי לחזות בזה."
YOU ARE READING
בושם צרפתי
Tienerfictieזכה בוואטיז 2016! #מקום שני בספרות נוער (2/4/2017) אליזבת׳, נערה בת שמונה עשרה מהמושבת של אמריקה, נאלצת להתמודד עם מציאות חדשה לאחר שנחטפת על ידי ספינה של פיראטים אנגליים. היא לא יודעת למה, ולמען האמת לא כל כך אכפת לה- הרצונות היחדים שלה הם לחזור...
