בושם צרפתי

פרק 33

באיזשהו שלב הסבלנות שלי נגמרת ואני מחליטה לחזור לחדר שלי, כי כבר נמאס לי להתחיל לענות על עוד עשרות שאלות שחוזרות על עצמן.
אחרי שארתור עזב את השולחן, נשארתי במשך כמה דקות בלי יכולת להגיד שום דבר. הוא בהחלט הצליח להפתיע אותי הפעם, ואני לא בטוחה אם לרעה או לטובה.

אני אומרת לוויליאם ולג'ייק להתראות לאחר שהם אומרים שהם מתנדבים לענות על שאלות במקומי, יוצאת מהבר ומתחילה להתהלך בין המסדרונות.
אני מרגישה טיפה לא בנוח לתת להם לקחת לכמה לקחת לכמה זמן את העבודה שלי ולהפיל עליהם עוד תיק, אבל אני אחזור בקרוב.
כמעט ולא ישנתי כל הלילה שעבר בגלל ששמעתי שני מלחים שצרחו בשכרות חצי מהזמן בו ניסיתי לישון, ובחציו השני של הלילה פשוט... הייתי לחוצה. אני מניחה שזה תירוץ טוב למה כדאי שאקח כמה דקות של חופש.

הספינה כמעט ושוממת לגמרי, מכיוון שכולם בטח שקועים בעבודה שהם צריכים לעשות, כי זה עדיין לא הזמן לשעה החופשית שלהם.
למרות ששעת צהריים דיי מוקדמת, אני מרגישה את הבטן שלי מקרקרת. אני בדרך כלל כמעט שוכחת מלאכול, ומעבירה ימים שלמים בלי להכניס שום דבר לפי, וזה בסדר מצידי. יש לי הרבה דברים חשובים לעשות, ולאכול זה בהחלט לא אחד מהם. אני צריכה לדאוג לאנשים על הספינה, ועכשיו שיש לי את להתחיל לתכנן את הפלישה לצרפת... טוב, לפנות לעצמי זמן בשביל לשבת ולאכול לא נשמע לי כמו רעיון טוב כל כך. לפחות לא בתקופה הלחוצה הזאת שלפני היציאה הגדולה למלחמה. אני צריכה להיות מרוכזת אך ורק בזה, כי גורל של לא מעט אנשים נמצא לי בידיים.
כן... אולי כדאי שאני בכל זאת אלך לחפש לי משהו לאכול. אם וויליאם יידע על הרגלי האכילה שלי...
זה משהו שנותר לי עוד מתקופת הילדות המוקדמת שלי. לא תמיד היה לנו מה לאכול בבית, וימים ללא אוכל היו דבר שבשגרה. אבל אני רוצה לגרום לו להאמין שכל התקופה הזאת הרחק מאוחריי. אני רוצה לגרום לעצמי להאמין שהתקופה הזאת הרחק מאחוריי.

אבל כשאני מפנה את גבי, משנה את כיוון ההליכה שלי ובאה להתקדם לכיון חדר האוכל, אני מבחינה במשהו לא כל כך שגרתי שגורם לי לשכוח באחת את כל התוכניות שלי להכניס לפי משהו אכיל; הדלת של החדר של ארתור פתוחה. בדרך כלל דלת חדרו נעולה, במיוחד אחרי הפעם הראשונה שבה הוא חשד שמישהו חיטט לו בחדר. כלומר, הפעם ההיא שבה אני חיטטתי לו בחדר.
אבל עכשיו... עכשיו היא פתוחה, למרבה ההפתעה. חשבתי שהדברים שיש לארתור שם דברים חשובים מידי בשביל שהוא אפילו יחשוב לנסות להתנהג ברשלנות ולא לשים לב לכך שהוא השאיר את הדלת פתוחה לרווחה.
אבל למי אכפת ממה שהוא עשה או לא עשה, עכשיו היא פתוחה!
אני יכולה להסתנן לשם, ולקחת את יומן הארנבים שלו! אחרי כל הזמן הזה ועם כל הדברים שהיו לי לעשות, כמעט שכחתי שהוא קיים...
אבל רגע, יכול להיות שהדלת פתוחה מסיבה מסוימת. יש סבירות גבוהה שארתור יהיה שם. אני מחליטה שלפני שאעשה משהו פזיז שכזה, אני צריכה להכין תוכנית פעולה מפורטת ומסודרת שלא תיתן לי להיכנס יותר מידי לצרות.
במידה וארתור יהיה שם, אני אגיד שחיפשתי אותו בשביל לשאול אותו אם החדר שבו מגישים אוכל פתוח בשעה הזאת. אולי הוא יהיה מאוד מרוצה מעצמו מכך שחיפשתי אותו, אבל לפחות אני לא אתן לו לחשוב שנכנסתי לחדרו בלי סיבה. וזה גם מה שאגיד אם הוא יראה אותי יוצאת לו מהחדר. במידה והוא ייכנס ואני אהיה שם ואחטט לו בדברים, אני אגיד שאני מחפשת את הסכין שהוא לקח לי ביום הראשון שהייתי בספינה. כן. זה תירוץ טוב מספיק. אני חושבת. מאוד לגיטימי. הוא זה שהשאיר את הדלת שלו פתוחה ככה, אז הוא זה שגם ישא באחריות.