תסלחו לי על הפרק הקצרצר
יש (סוגשל) פיצוי בסוף
----------------------------------
היא אוחזת בענף שנראה די כבד, חוזרת ומכה איתו בזאבים.
"צריכה עזרה?" אני שואלת
היא מסלקת קווצת שיער שחורה כפחם מפניה ומעיפה בי מבט "אני אשמח לכל עזרה שאתם יכולים להציע"
לילי לימדה אותנו כשפים פשוטים כמו "סומון" ו"קומפרינסוס", ואנחנו משתמשים בהם עכשיו.
כשהזאב הראשון נופל מאי ממלמלת "פאק" בקול שקט, ומייד מרימה את ידיה קדימה ומחכה את התנועות שלנו.
מזל שלא גילו אותה, אני חושבת
מזל שהיא נעלמה בזמן
"ונדי, מי זו?" אן שואלת
"לא כרגע" מאי אומרת, מסתכלת על הזאבים
המעטים שלא קפאו כמו פסלים או נרדמו על הקרקע ברחו מגודלו המאיים של הענף שבו היא חבטה בהם
אני מסתכלת על חבריי "היא לא מסוכנת"
הם מבינים מה אני מנסה להגיד
"בסדר מצדי" ג'ון אומר "אבל אם את מנסה לחסל אותנו, הלך עלייך" הוא מוסיף ומסתכל עליה
היא מחייכת "איזה מזל שעבר טראגי לא הופך את כולם לנבלים"
ויל ואן מחליפים מבטים, ואז אן אומרת "אנחנו בסדר עם זה"
אני נאנחת "תודה לכם. יש לנו די הרבה להשלים"
☆☆☆
"זו מאי" אני מציגה אותה לחבריי כשאנחנו במערה
ג'ון - שבדיוק לגם מים - נחנק
"מאיפה אתן מכירות?" אן שואלת
"זה סיפור ארוך" מאי עונה
"מה את עושה פה?" אני שואלת
"עברתי לגור אצל דודים שלי במערב" היא אומרת "הם הסכימו לי ללכת לבירה ליום הולדת 17. תכננתי טיול של חודש, אבל הב- אה, יצורים האלו עקבו אחרי כבר ימים"
"זה לא נשמע אחראי מאוד" ויל מציין "לתת לילדה בת 17 לצאת לטיול של חודש ביער"
היא נועצת בו מבט שאומר "מי שמדבר"
"אמרת שקוראים לך מאי?" עכשיו זה ג'ון שמדבר
"ונדי אמרה, לא אני" היא משיבה "אבל כן, אני מאי"
היא נראת בדיוק כמו שזכרתי אותה, אבל... טוב, מבוגרת יותר
חוץ מזה היא נראת אותו הדבר
אותו שיער שחור ארוך
אותו עור כהה
אותן עיניים סגולות
אני כמעט אומרת לה שהיא נראת כמו אמא שלה, אבל אני הולכת על קרח דק בעניין הזה.
"אנחנו ממש צריכות להשלים פערים" אני אומרת לה "קרה כל כך הרבה מאז"
היא יודעת מאז מה
גם אתם יודעים
כבר קראתם על זה, אחרי הכל
"כל כך הרבה" היא מסכימה "אבל נצטרך לדבר על זה מחר"
המערה כבר חשוכה לגמרי.
"כדאי שנלך לישון" ג'ון מציע "הגשם כנראה יפסק במהלך הלילה, אז נוכל לתכנן מסלול כשנתעורר ולצאת מוקדם לדרך"
"מאי תוכל לבוא איתנו אם היא תרצה" אן מוסיפה ומסתכלת עליה
מאי מהנהנת באסירות תודה.
אנחנו מתמקמים במערה, ואני משתמשת בתיק הגב שלי בתור כרית.
אני מנסה לעצום עיניים ולהירדם
אני משחזרת את אירועי השנים האחרונות בראשי
אני משחזרת את אירועי החודש האחרון בראשי
ג'ון, אן, ויל, לילי - זה הכל היה מהיר כל כך
ועכשיו מאי
פאקינג מאי. הייתי בטוחה שהיא מתה, או עברה לארץ אחרת או משהו.
אני מעבירה יד על עיני כשמישהו נשכב ליידי, קרוב מספיק כדי שארגיש את חום גופו מתגבר על קור החורף.
"היי" הוא לוחש "מזל טוב מוקדם"
אני פוקחת עיניים ורואה את צלליתו של ג'ון
"מה התאריך?" אני שואלת, אבל חיוך קטן נמתח על שפתיי
"היום ה18 בינואר" הוא עונה, עדיין בלחישה "מחר יום ההולדת שלך. כמעט ברוכה הבאה למועדון גיל שש עשרה!"
הוא, עדיין, מדבר בלחישה
"אתה זכרת" החיוך שלי גדל "אני עוד אחשוב שאתה מאוהב בי בסתר" אני נותנת לו אגרוף קטן בזרוע
הוא צוחק
"כשהגיהנום יקפא, סמארט, ולחזירים יהיו כנפיים".
שקט שורר במערה
שאר חבריי כבר נרדמו
"לילה טוב" אני לוחשת לו, אבל הוא כבר נרדם
-----------------------------------------------------------------
אלים אדירים אני כל כך עייפה
למה הם הלכו לישון ואני נשארת כאן וכותבת לכם סיכום לפרק
אניוואי ומקווה שאהבתם
סליחה, אני לא יכולה-
הוא כל כך אוהב אותה שכואב לי לכתוב
והיא כזה "נופ, פרינדזון" שני ספרים שלמים!
בכל מקרה, מקווה שאהבתם
חיים שקטים, כולם
לאב יא אול 3>
ביי
YOU ARE READING
הכושפת
Fantasyהוא צוחק בשקט "את לא תגידי עד שאני אגיד, נכון?" הוא שואל. אני מהנהנת והוא צוחק שוב "אם ככה, שמי הוא ג'ון" "רק ג'ון?" אני שואלת אותו. הוא מהנהן "רק ג'ון. ואת?" "ונדי סמארט, נסיכת קאפלייר" ונדי סמארט היא האחרונה שמישהו יחשוד בה במעשי כשפים. היא נסיכת...
