אני מתעוררת למחרת
אור השמש שמסתנן דרך החלון מסנוור אותי, וכשאני מתגלגלת לצדי השני שיערי השטני נכנס לעיני הפקוחות למחצה.
אני נאנחת, עכשיו אני חייבת לקום.
אז אני קמה מהמיטה ומברישה את שיערי באצבעותי- בערך באותו השלב אני נזכרת שלא לקחתי איתי שום דבר מלבד הספר ופגיון - ואז אני מיישרת את שמלתי, משפשפת את פני כדי להתעורר ויוצאת מהחדר.
אני מוצאת את ג'ון יושב על אחד הכיסאות שכנראה גרר והצמיד לקיר
הוא נשען על קיר העץ, אחת מרגליו מונחת על הכיסא, ובידו הרחוקה מהקיר אחז בסכין קטנה שאיתה חרט בעץ קווים מעוקלים.
אני מתקדמת עוד צעד קדימה, ובאותו הרגע ראשו מסתובב לכיווני ועיני הזהב שלו ננעצות בי
"או, התעוררת" הוא אומר, ובקולו יש משהו שאני לא מצליחה לשים עליו את האצבע.
"אה, כן" אני עונה "התעוררתי. אתה יודע, זה דבר שאנשים עושים כמה שעות אחרי שהם נרדמים"
"כן, כן, את צודקת" ג'ון ממהר להגיד ונעמד, מניח את הסכין על השולחן "סליחה. פשוט, את קולטת שעכשיו בערך שתיים וחצי בצהריים, כן?"
חצי החיוך שנמתח על פניו אומר לי שזה מאוד משעשע אותו
באופן אוטומטי אני מסתכלת סביבי כדי לחפש שעון, שוכחת לגמרי שאני בבית עץ באמצע היער, וכשאני לא מוצאת אני משלבת ידיים על חזהי "נראה שאני אאלץ להאמין לך" אני אומרת לרטינה
עכשיו הוא באמת צוחק
אני נועצת בו מבט זועם, חלק בי קולט פתאום שאני עושה את זה הרבה מאז שפגשתי אותו, ואז אני אומרת לו "איך אתה בכלל יודע מה השעה?"
"אני נמצא פה שנתיים, שכחת?" הוא עונה "זה היה מאוד חובבני מצדי אם הייתי בונה את כל זה אבל לא יודע איך להשתמש בשמש בתור מצפן או שעון"
אני מזדקפת "תלמד אותי"
הוא צוחק שוב "את ניזונה מידע או משהו? אני אלמד אותך מתישהו, אבל כרגע יש לנו משימות"
"אילו משימות?"
"להכין שיקוי הצמחה, כמובן" הוא עונה, ואני מסוגלת לראות בעיניו כמה הוא מתענג על חוסר הידע שלי "צמחים לא צומחים סתם ככה"
"הם כן" אני מציינת "אם אתה מגדל ומטפח אותם"
"מהבחינה הזו הם כמו ילדים" ג'ון מציין "אם אתה קוצץ להם את הראש - הם ימותו, אם אתה שוכח להשקות אותם - הם ימותו, אם לא תדאג להם - הם ימותו. למי יש זמן לזה? שיקוי הצמחה נותן להם דחיפה קטנה קדימה, כדי שיוכלו לגדל את עצמם הרבה יותר מהר ממה שצריך ולגרום להם לרצות את כולם. בהרבה מובנים, שיקוי הצמחה הוא כמו טראומת ילדות לפירות וירקות"
"זה... מאוד..." אני מגמגמת בניסיון למצוא את המילים "יש לך הרבה ניסיון בטראומות ילדות?" אני שואלת לבסוף
YOU ARE READING
הכושפת
Fantasiהוא צוחק בשקט "את לא תגידי עד שאני אגיד, נכון?" הוא שואל. אני מהנהנת והוא צוחק שוב "אם ככה, שמי הוא ג'ון" "רק ג'ון?" אני שואלת אותו. הוא מהנהן "רק ג'ון. ואת?" "ונדי סמארט, נסיכת קאפלייר" ונדי סמארט היא האחרונה שמישהו יחשוד בה במעשי כשפים. היא נסיכת...
