חלק 2 פרק 26

44 3 12
                                    

"מה נעשה אחרי... אתם יודעים?" אן שואלת מבלי להרים את מבטה מהצלחת שבה, בעזרת מזלג, היא מתעללת בארוחת הצהריים שלה עד שאני לא מצליחה לנחש מה העיסה הזו הייתה בעבר.

"כלומר, אם נישאר בחיים?" ג'ון משיב בשאלה "אני מניח שאוכל לקחת אתכם תחת חסותי"

"בפעם האחרונה שבדקתי, השומרים איתרו את המחבוא שלך" אני מזכירה לו

"הסיכויים שכולם יצאו מהיער בחיים מאוד קלושים" הוא משיב "וחוץ מזה, הפונדק של לילי שייך לנו עכשיו"

"באמת?" אן מרימה את מבטה

"הפיראטים פרצו לשם" ויל אומר "הם בטוח יודעים על קיום המקום"

"אבל אנחנו נביס אותם, גאון"

"או שלא וכולנו נמות, גאון"

"אתה יכול לנסות להיות קצת יותר חיובי, [כינוי שאני צריכה לחשוב עליו]"
"טוב, אתה יכול לנסות להיות הגיוני יותר, כי- " אן מניחה יד על זרועו וויל משתתק.

"שכחתי משהו בחדר" מאי אומרת במהירות ועוזבת את השולחן.

אן עוברת לכיסא שהתפנה לצדי. "אנחנו צריכות לדבר על השורה ההיא בנבואה" היא לוחשת

"המכשפה תבגוד / ואל הפיראטים תשוב? על זה את מדברת?" אני לוחשת לה חזרה
היא מהנהנת
"את יודעת שזה לא בטוח על אחת מאיתנו, נכון?" אני שואלת "זו יכולה להיות כל אחת"

"כן, אבל- " היא משתתקת כשזוג חולף על פנינו, והיא צופה בהם עוברים "אנחנו לא- " קבוצה של חמישה ילדים רצה בצחקוקים לכיוון היציאה מחדר האוכל, ואחריהם רץ גבר שכנראה היה אביהם - על פניו הבעה של ייאוש טהור

"אנחנולאיכולותלדעת" היא משלימה במהירות לפני שמשהו אחר יקטע אותה.

"את לא סומכת עלי?" אני שואלת
"אנחנו מכירות חודש"
"את לא סומכת עלי?" אני שואלת שוב, ואז מוסיפה "אני סומכת עלייך"

נראה שהיא קרועה בין רצון לענות עשרות תשובות, אבל ג'ון גואל אותה מייסוריה כשהוא רוכן אלינו ושואל "על מה אתן מתלחשות?", חיוך דק נמתח על שפתיו.

"שום דבר מעניין" אני עונה לו.

אן מתיישרת ומעיפה את שיערה לאחור, מפזרת בחדר ריח של פרחים כשהיא מוסיפה "ענייני בנות" בחיוך מתוק
----------------------------------------------------

יאי
פרק של פחות משני עמודים
ווהו

אניוואי, איזה כיף לסיים עם המלון של הולמס ולעבור ישר לנסיונות הרצח עוד שני פרקים!

מקווה שנהנתם :)

שמרו עצמכם, יקיריי, ושיהיו לכם חיים שקטים

אריוודרצ'י 

הכושפתWhere stories live. Discover now