אני יוצאת מהחדר רגעים ספורים אחרי ג'ון, כך שאני מספיקה להדביק את צעדיו.
"ונדי" הוא אומר, והוא נשמע כמו אתמול בערב כשראה אותי.
"איך אתה מרגיש?" אני שואלת
הוא צוחק, והצחוק שלו חלול "חרא"
אני נוגעת בזרועו כדי שיסתכל עלי "זה בסדר"
"אני יודע" הוא אומר
העיניים שלו אדומות, והשיער שלו מבולגן מבדרך כלל
הוא נראה עייף.
"אתה, אה... רוצה לדבר על זה?" אני שואלת ומרימה את מבטי אליו.
אנחנו עדיין הולכים לכיוון חדר האוכל - איפה שקבענו לפגוש את אן, ויל ומאי - כשאני שואלת, אבל אחר כך כל מה שאני שומעת במסדרון הוא קול צעדינו.
כשליווה אותנו לחדרים, הולמס אמר שזו עונה חלשה.
אין שום סיבה מיוחדת, הוא אמר, זה ככה כל חורף. אנשים מעדיפים להישאר בביתם או לנצל את החופשה הקרובה כדי לבקר במדינות אחרות.
"לא, לא ממש" ג'ון עונה אחרי זמן ארוך של דממה.
"זה בסדר" אני מחייכת אליו "אבל אני תמיד כאן אם אתה צריך כתף לבכות עליה"
הוא נעצר ומסתכל עלי, ושפתיו נמתחות לחיוך שהוא עוטה מאז שנפגשנו לראשונה.
"אני לא צריך כתף לבכות עליה" הוא אומר ומשלב את ידיו
"הלוואי והיה לי תיעוד שלך אומר לי להישאר, זה היה מאוד מתאים עכשיו" אני משיבה
"אני לא צריך כתף לבכות עליה, כי אני המאסטר של העולם! אני שולט בכולם כאילו הם מריונטות!"
אני צוחקת "הפ זה כשף שמאוד לגיטימי שלא אכיר" אני מזכירה לו "חוץ מזה- ג'ון, לא"
הרגליים שלי עוזבות את הקרקע, ואני מסתובבת לרגע באוויר לפני שהוא מוריד אותי.
"אנשים יכלו לראות" אני אומרת לו
"לראות מה?" הוא שואל בתמימות "הם כנראה הוזים"
"אתה אידיוט"
"לא, לגרום לשמונה שומרים לרדוף אחרייך לתוך היער זה אידיוטי"
"לא היו שם יותר מחמישה"
"לגמרי היו שם שמונה" הוא אומר "אני ראיתי"
"והם גם רכבו על חדי קרן, וכל אחד החזיק זר פרחים?"
"כן! והשריונות שלהם היו וורודים. איך ידעת?"
אני צוחקת, ואנחנו נכנסים לחדר האוכל.
האנשים שם מעטים, ורובם מתקבצים סביב שולחן אחד או שניים מוצמדים, כך שקל מאוד לזהות את ויל ואת מאי שיושבים לייד אחד השולחנות בפינה.
ויל יושב קצת רחוק מהשולחן וספר שאני מזהה בתור הספר על הפוטור מונח על ברכיו
מאי יושבת בצד השני של השולחן כך שכיסא אחד מפריד בניהם, וסרט כהה שעליו תפור משהו שומר את שיערה החלק מליפול לפניה כשהיא סורגת.
ג'ון ואני מתיישבים בשניים מהמקומות הפנויים, משאירים לאן את הכיסא שבין ויל ומאי.
"איפה- " אני מתחילה לשאול, אבל ויל - שכבר ניחש בהצלחה מה אני עומדת לשאול - קוטע אותי ואומר "אן שם"
YOU ARE READING
הכושפת
Fantasyהוא צוחק בשקט "את לא תגידי עד שאני אגיד, נכון?" הוא שואל. אני מהנהנת והוא צוחק שוב "אם ככה, שמי הוא ג'ון" "רק ג'ון?" אני שואלת אותו. הוא מהנהן "רק ג'ון. ואת?" "ונדי סמארט, נסיכת קאפלייר" ונדי סמארט היא האחרונה שמישהו יחשוד בה במעשי כשפים. היא נסיכת...
