בבוקר למחרת (תאריך- 21.1) אנחנו יוצאים שוב לדרך.
נצליח לעקוף עיירה אחת בדרכנו לבירה בצפון, אז החלטנו שבעיירה אחריה נעצור ונשכור חדרים ללילה.
האוויר מתקרר ככל שאנחנו מתקדמים, והרוח צורבת בפני.
"הסתפרת" מציינת אן בהשתאות
"אה, כן" אני מעבירה יד בשיערי, מנסה להתרגל לאורכו החדש
"זה מתאים לך" היא מחייכת
אני מחזירה לה חיוך.
ג'ון - שכאמור, גר בעבר "באזור" - מוביל אותנו בין השבילים, ואז לתוך מלון דקות ספורות אחרי שהשעון מצלצל חמש.
פעמון קטן שתלוי מעל הדלת מצלצל כשהיא נפתחת, ובחור בשנות הארבעים לחייו מתחיל לקום מהדלפק שעליו נשען.
"ערב טוב" הוא אומר ומחליק את המדים שלו "ברוכים הבאים ל- "
ואז הוא עוצר.
המבט שהוא נועץ בג'ון לא יכול להיות מתואר בצורה אחרת מלבד "חודר".
חמישתנו משתתקים, וג'ון משיב לו מבט זהיר.
הבחור, שעל תג השם על הדלפק נכתב ששמו "צ'ארלס הולמס", יוצא מאחורי הדלפק ומחבק את ג'ון, שמחזיר לו טפיחה על הזרוע.
"מה קורה פה?" אני שומעת את ויל לוחש לאן
"איפה היית?" הבחור, הולמס, שואל
"אתה יודע, פה ושם" ג'ון משיב לו "לא חשבתי שעדיין תעבוד פה"
"אז מה, שאני אמכור את המקום? עדיין נשארו לי כמה שנים טובות, אתה יודע" הוא אומר, ואז הפנים שלו מרצינות "אני מאו- "
"כן, אני יודע" ג'ון קוטע אותו "מאי ואדם היו אנשים נפלאים ואתה מאוד מצטער. אנחנו לא פה בשביל זה"
"היא הייתה אחותי, ג'ון"
"היא הייתה אמא שלי, צ'ארלס! אכפת לך לא להתנהג כאילו אנחנו בספר מזויין ופאקינג לעזור לנו? זה היה ונגמר, אין לי מה לעשות עם זה!"
הפנים של ג'ון אדומות, והנשימה שלו רועדת.
הוא מסתובב אלינו ומעביר יד בשיערו במבוכה. "סיפור מצחיק, זה דוד שלי".
אנחנו לא אומרים כלום, וג'ון מסתובב חזרה
"יש לך חדרים פנויים?" הוא שואל.
"כמובן. חמישה, נכון?" הולמס שואל ומדפדף ברשימות שעל הדלפק "בואו, אני אוביל אתכם".
אני מנסה לשלם לו והוא מסרב בהינד יד
"לא, זה עלי" הוא אומר
אני לא מתווכחת כשהוא מוביל אותנו במסדרון.
***
אני שוכבת במיטה, עיני מסרבות להיעצם גם הלילה.
הראש שלי ריק ממחשבות, ולכן אני מאוד מודעת לשקט סביבי עד שאני קמה מהמיטה ופותחת את החלון.
אני מביטה החוצה זמן ארוך, עד שקול חבטה נשמע.
אני מבליעה צעקה, כי ג'ון ואן ישנים בחדרים שמשני הצדדים שלי ואני לא יודעת כמה דקים הקירות, ואז אני מסתכלת שוב החוצה, והאדם שקפץ חולף בריצה מול שדה הראייה שלי.
אני יודעת מי זה
-------------------------------------------------
עוד פרק קצרצר!
מקווה שנהנתם, כי הפרק הבא יהיה חתיכת פרק *נשיפה כזו מלאה ביאוש*
חיים שקטים, ידידיי
אוהבת אתכם 3>
בייייייייי
YOU ARE READING
הכושפת
Fantasíaהוא צוחק בשקט "את לא תגידי עד שאני אגיד, נכון?" הוא שואל. אני מהנהנת והוא צוחק שוב "אם ככה, שמי הוא ג'ון" "רק ג'ון?" אני שואלת אותו. הוא מהנהן "רק ג'ון. ואת?" "ונדי סמארט, נסיכת קאפלייר" ונדי סמארט היא האחרונה שמישהו יחשוד בה במעשי כשפים. היא נסיכת...
