דפיקה נשמעת על הדלת, וכשהיא נפתחת מעט ללא קול ג'ון שואל "את ערה? אני יכול להיכנס?"
אני מניחה את הספר שקראתי ומזדקפת במקומי, מסמנת לו להתיישב על המיטה.
השעה הייתה כמעט אחת לפנות בוקר כשסיימנו בספרייה, ועכשיו רבע לשתיים.
העיניים שלי סרבו להיעצם, אבל הייתי בטוחה ששאר חבריי כבר ישנים.
"מה קורה?" אני שואלת.
הוא מושך בכתפיו. "את יודעת, חיים" הוא אומר.
"סיבה מיוחדת שבאת?"
הוא מעמיד פני נפגע, "אסור לי להגיד שלום לחברה?"
אני צוחקת, ואז אני מבחינה במחברת בידו. "מה זה?" אני שואלת.
המחברת בצורת חצי עיגול, כריכתה מכוסה עור בצבע חום.
הדפים מקופלים קלות למרות עוביים, ונראים כאילו שברובם כבר נכתב.
"הא, לא שמתי לב שלקחתי את זה" הוא אומר ומשליך את המחברת לאחור בהיסח הדעת.
המחברת משמיעה חבטה חלושה כשהוא מוסיף "זה היומן שלי. אני כותב בו כמה שנים, מאז ש... "
הוא לא ממשיך, כאילו שאם לא יגיד את זה זה לא יהיה אמיתי, אבל אני חושבת שאני יודעת על מה הוא מדבר.
"כתוב שם משהו עלי?" אני שואלת אותו בחיוך, בעיקר בשביל לשנות את הנושא.
הוא צוחק. "כשהגיהנום יקפא, סמארט- "
"ולחזירים יהיו כנפיים?" אני משלימה "זו כבר הפעם השנייה שאתה אומר לי את זה. זה המוטו שלך?"
"כמובן" הוא מהנהן "זה מוטו שעובר מדור לדור במשפחה שלי"
"אין סיכוי שזה נכון"
"בטח שכן! את יודעת כמה פעמים בילדות שלי ההורים שלי אמרו את זה זה לזו?"
"שום סיכוי, אתה המצאת את זה במערה"
"הלוואי והיה לי תיעוד שלהם, כי זה היה מאוד מתאים עכשיו"
"אבל אין לך, אז זה ניצחון שלי עד שתוכיח אחרת"
"זה לא עובד ככה!" הוא קורא
"בטח שכן"
"ממש לא"
"טוב, אני המלכה לעתיד, אז אני קובעת את החוקים" אני משיבה
"אני אקים צבא ואשתלט על קאפלייר" ג'ון אומר בהחלטיות
"חוק מספר חמש מאות שמונים ותשע, סעיף ב'" אני מצטטת "לא ישתלט אדם ממוצא קאפליירי על הממלכה"
"אה, אז לאן מותר ולי אסור?" הוא שואל
"אה הא" אני מהנהנת
"את סתם ממציאה"
"אולי" אני מחייכת "ואולי לא, אתה לעולם לא תדע"
הוא שולח אלי מבט זועם, כמו ילד קטן שסירבו לקנות לו צעצוע שרצה "את פשוט נהנת להתנשא מעלי"
"אתה עשית את זה קודם, אתה לא חושב שמגיע לי להחזיר לך?"
"לא, אבל יש לזה רק פתרון אחד"
"איזה?" אני כמעט צוחקת
"למצוא עותק מלא של ספר החוקים ולזכור אותו יותר טוב ממך" הוא עונה, ואז הוא קם מהמיטה שלי ומרים את היומן, מתקדם לכיוון הדלת"
"מה?" אני קוראת אחריו, והדלת נטרקת.
☆☆☆
אני בחדר השחור, הארוך וחנוק, שהלכתי בו אז.
YOU ARE READING
הכושפת
Fantasyהוא צוחק בשקט "את לא תגידי עד שאני אגיד, נכון?" הוא שואל. אני מהנהנת והוא צוחק שוב "אם ככה, שמי הוא ג'ון" "רק ג'ון?" אני שואלת אותו. הוא מהנהן "רק ג'ון. ואת?" "ונדי סמארט, נסיכת קאפלייר" ונדי סמארט היא האחרונה שמישהו יחשוד בה במעשי כשפים. היא נסיכת...
