חלק 1 פרק 2

117 21 192
                                    

אז כמו שאמרתי קודם, החיים שלי נהרסו, ואני הייתי צריכה לקום מההריסות ולבנות אותם מחדש.

אז אני רוכבת על פלר, הסוסה הלבנה שלי, בתוך היער של קאפלייר.
אני שומעת את קול הפרסות הדוהרות של פלר, ואת העלים היבשים נרמסים על הקרקע, אבל אני גם יכולה לשמוע קול פרסות של עוד סוסים מאחור.

הקול יותר חלש, אבל הוא הולך ומתקרב.

אני מסתכנת במבט לאחור, ושיערי השטני מצליף בפני.
יש שם שישה שומרים, לפי מה שאני מסוגלת לראות, והם מסודרים כמו פירמידה כשג'סטין מלפנים.

שישתם לובשים שריונות קלים, לא את הכבדים שהם לובשים בקרבות אמיתיים או מלחמות, אלא את הקלים שהם לובשים בדרך כלל, אלו שרק מגינים מתקיפות.

הקסדה בסגנון אומפולוסי לא מכסה את פניו מספיק, כך שאני מסוגלת לראות את עורו שבדרך כלל בצבע זית אבל עכשיו אדום בגלל החתך הארוך על פניו.

שיערו הבלונדיני מציץ מתחת לקסדה, ואני כמעט מקווה שהוא לא היה חובש את הקסדה כדי ששיערו יצליף בפניו הפצועות בדיוק כמו ששיערי שלי עושה כרגע.

אני מצליחה לראות את הבעת פניו, ואני חושבת שהרגש שהיה בהן הוא... אכזבה, אני רוצה להגיד? תחושת בגידה?

"אחי" אני רוצה להגיד לו "זה לא שרציתי שזה יקרה".

פלר פונה, ולפני שהשומרים מספיקים לפנות גם הם היא פונה פעם נוספת ודוהרת ישר לתוך השיחים.

אני נשרטת מענף דק של אחד העצים, ואני מרגישה דם חם מטפטף על פני.

קולות הדהירה נעלמים, ואני מבינה שאיבדנו את השומרים.

אני נאנחת בהקלה ומסמנת לפלר לעצור כשהיא מגיעה למה שנראה כמו קרחת היער המושלמת.
יש שם עץ אלון עבה וגבוה, הדשא לא גבוה מדי ופרחים יפים פורחים שם.

אני יורדת מגבה של פלר, וממש לרגלי יש נהר ארוך.

פלר ישר מתחילה לשתות מהמים הקרים, והיא כל כך מתלהבת שזה גורם לי לצחוק.

אני רוכנת ליידה ואוספת מים בידי כדי ללגום, אבל כשאני נעמדת בחזרה יד מונחת על כתפי.

ליבי מכפיל את קצב פעימותיו מהפחד, ואני מסתובבת לאחור במהירות.

מאחורי עומד נער, והחנית שבידו כוונת ישר לחזי.

אני כושלת לאחור וכמעט מועדת לתוך הנהר, אבל ידו של הנער על כתפי מונעת ממני ליפול.

השיער שלו חום, והעור שלו שזוף כאילו הוא עובד הרבה בחוץ.
לעיניים שלו יש גוון בהיר של חום דבשי, והן נוצצות כאילו מישהו פיזר בתוכן רסיסי זהב.
הוא מעיף מבט אחד בפני וארשת פניו נעשית אדישה "אה, את רק ילדה".

האמירה שלו מעצבנת אותי, כי לא נראה שהוא מבוגר ממני בהרבה.

"רק ילדה?" אני שואלת אותו, עצבנות נשמעת בקולי.

הכושפתWhere stories live. Discover now