גשם חמים מטפטף על שיערי כשאנחנו יוצאים מהפונדק, מתקדמים לכיוון יעד בלתי מוגדר.
אני יודעת, זה נשמע כמו שורה מספר ישן, אבל היעד שלנו לא ברור.
מזג האוויר מרגיש טוב מדי לחודש ינואר, כאילו הוא אומר "הא הא הא, הצער שלכם לא משנה לי"
מזג האוויר כנראה לא אמר את זה, אבל ככה זה מרגיש.
אחרי כמה שעות הליכה בגשם - כשהרגליים שלנו היו עייפות ובגדינו ספוגים במים, ולא יכולנו להמשיך לצעוד - החלטנו פה אחד לעצור למנוחה.
בדיוק אז הגשם החליט להפסיק.
בעודי מקללת בליבי את מזג האוויר, ג'ון שואל "לאיזו חיה אתם חושבים שלילי הפכה?"
"מה?" אן שואלת בעודה סוחטת מים משיערה הארוך
ויל רוכן ומדבר אליה במהירות בנרמגית - כנראה מסביר לה למה ג'ון התכוון, כי היא מהנהנת.
אני לא ממש רוצה לדעת איפה ויל השיג את כל המידע שלו, כי זה כנראה היה מקור לא חוקי, אבל אם זה מתישהו יעלה בשיחה אני לא אמנע ממנו לגלות לי.
"אולי לארנבת?" אני מציעה ומכניסה חתיכת לחם לפי "היה לה אופי מתוק, כמו לארנב".
"או אולי היא הפכה לנץ" אומר ויל בעודו מביט בשמיים כאילו שהוא מצפה שהעוף הענק יעבור שם.
"מה? זה הדבר הראשון שחשבתי עליו" הוא מוסיף בהתגוננות.
אן אומרת משהו לוויל בפיירית וזוכה לגלגול עיניים דרמטי ביותר מצידו של ויל.
"אני חושבת שהיא הפכה ל.... אני חושבת שהיא הפכה לאיילה" אומרת אן בעוד מבטה נעוץ בנקודה מרוחקת ואז היא מוסיפה "היא הייתה אצילית, ממש כמו איילה".
"ואולי היא הפכה לדוב גדול שטורף את כל מי שנראה מאיים!" קורא ג'ון ונוגס בחתיכת הלחם שלו "או סתם לציפור או פרפר".
אני מכה אותו בזרועו "אל תדבר בפה מלא" אבל נוזפת בו "אבל משום מה האפשרות השנייה נשמעת יותר הגיונית".
השיחה נקטעת כשאן נעמדת ומתחילה להתקדם לאט לכיוון העצים שעליהם הסתכלה לפני פחות מדקה.
"אן?" שואל ויל ומתחיל ללכת אחריה "לאן את הולכת?".
"מצאתי את לילי!" היא מסתובבת אלינו וקוראת בהתלהבות.
היא תופסת בשמלתה ומרימה אותה מעט כדי שלא תמעד, ואז היא מתחילה לרוץ מהר יותר ממה שנראה אפשרי, מאלצת אותנו להתחיל לרוץ אחריה כדי שלא תיעלם מעינינו.
אן נעצרת מול איילה לבנה ומתקרבת אליה מעט בזהירות.
"את לילי, נכון?" היא שואלת בשקט, קולה כמעט ולא נשמע.
האיילה ספק הנהנה ספק הרכינה את ראשה כאומרת שלום.
ויל אוחז בכתפיה של אן, מסתכל בעיניה ואומר לה משהו ארוך בנרמגית וקולו חלש וזהיר, כאילו הוא ממש מפחד לפגוע בה.
"אתה אומר שאני משוגעת?" מגיבה אן על דבריו של ויל בשפה הבינלאומית וקולה נשבר מעט.
"אן, את יודעת שזה לא מה שהתכוונתי אליו".
"אני לא משוגעת" היא אומרת ומעיפה את ידיו של ויל מכתפיה "תסתכלו על העיניים שלה" היא מצביעה על עיני האיילה "העיניים זהות לגמרי לאלו של לילי, זו חייבת להיות היא".
אני מנסה לשחזר בזכרוני את תמונתה של לילי כשג'ון נוגע בידי כדי להשב את תשומת לבי.
על הקרקע היו חרוטות מילים בשפה הבין לאומית.
"כן, זו אני" נכתב
היא מתחילה לכתוב משהו נוסף ברגלה.
"ביום ההוא זו הייתה פיראטית, היא חיפשה אתכם" היא כותבת "כבר סיפרתי לכם שיש נבואה עתיקה שאומרת שבאחד הימים שני נערים ושתי נערות משלוש מדינות שונות יגאלו את הכושפים מאיימת הפיראטים. היה מספיק שהם היו הורגים אחד מכם והנבואה הייתה נדחית בכמה עשורים אם לא מאות"
"אז את סופית שולחת אותנו להביס את הפיראטים" רוטן ג'ון "נגמרו לכושפים האנשים המבוגרים לשלוח להילחם?".
"כבר סיכמנו שניקח על עצמנו את הנבואה" אני מזכירה לו "זה היה רעיון שלך"
"אנחנו עדיין לא יודעים את כולה" ויל מציין.
"אנחנו לא יכולים פשוט... ללכת צפון מזרחה עד שנגיע לים?" אן שואלת "הפיראטים כנראה שם"
היא דיברה על המזח הגדול שבין פייר וקאפלייר - כל ספינות המשלוחים הגיעו לשם בשלב מסויים, ורוב הספינות האחרות עצרו שם לפחות שלוש פעמים בשנה
היה הגיוני שנמצא שם משהו.
לילי כותבת באפר פעם נוספת
"לכו מערבה. יש שם מערה שאמורה להיות ריקה, תוכלו להישאר שם בלילה. אני יודעת שיש כמה ספרים בתיקים שלכם, תסתכלו בהם ותחשבו איך להמשיך"
"את תישארי איתנו?" אן שואלת בקול קטן
האיילה נדה בראשה בעצב, אבל המבט שבעיניה אמר שהיא יודעת שעוד ניפגש.
היא הסתובבה והלכה משם.
☆☆☆
אנחנו מתקדמים מערבה, לכיוון שאליו לילי אמרה לנו ללכת.
הגשם התחיל מחדש, ושיערי נדבק לצווארי ופני.
המערה קרובה מספיק כדי שנראה אותה - כנראה שלוש דקות הליכה עד שכבר נהיה בתוכה - אבל קולות נהמה מוכרים נשמעים
ואחריהם נשמעת צרחה מבוהלת.
אנחנו פותחים בריצה לכיוון הקולות.
זו לא בעיה - הם לא רחוקים מהמחסה.
-------------------------------------
ידידיי (בעצם ידידותיי, אני מניחה) לחוויה הזו
חטאתי בפרק שלישי ביומיים (חטא קשה מאוד, אני יודעת)
פרק קצרצר להתחיל איתו את חלק 2 *נצנצימ* (על מי אני עובדת, זה האורך של רוב הפרקים)
כאן יש דוגמא חיה (בינתיים *צחוק מרושע*) של גלגול הנשמות אצל הכושפים
אני די שמחה שלילי חזרה, האמת
מקווה שנהנתם :)
חיים שקטים
לאב אנד אפרישייט יו אול 3>
סליחה על הערות הביניים המרושעות שלי (חוץ מהראשונה, כי זה נכון)
YOU ARE READING
הכושפת
Fantasíaהוא צוחק בשקט "את לא תגידי עד שאני אגיד, נכון?" הוא שואל. אני מהנהנת והוא צוחק שוב "אם ככה, שמי הוא ג'ון" "רק ג'ון?" אני שואלת אותו. הוא מהנהן "רק ג'ון. ואת?" "ונדי סמארט, נסיכת קאפלייר" ונדי סמארט היא האחרונה שמישהו יחשוד בה במעשי כשפים. היא נסיכת...
