פרק 9- ההסכם מבוטל

1.5K 124 95
                                    

נקודת מבט קים:

שיט, שיט, שיט.
זה קרה שוב.
נתתי לדניאל לנשק אותי, שוב.
למרות האיומים של קלואי, ולמרות שידעתי מה התנאי שלה, זה קרה שוב.
ועכשיו התמכרתי אליו, לתחושה של שפתיו, וזה הרבה יותר קשה לא להתנפל על השפתיים שלו.
אם אני לא אתכחש לרגשות שלי- שאלוהים, זה הרבה יותר קשה מחשבתי- ואני ודניאל נהיה ביחד, קלואי תפיץ את התמונה שלי.

נעצרתי ליד ספסל שהיה בצד הדרך, עדיין במסלול הריצה שהייתי בו עם דניאל בדיוק חמש דקות לפני כן, התיישבתי עליו והצטנפתי לכדור, עם ידיי כרוכות סביב רגליי המקופלות.
אל תבכי. אל תבכי. אל תבכי. אל תבכי.
את בוכה יותר מידי בזמן האחרון. גער בי הקול האכזרי בראשי.
לקחתי נשימה, כבשתי את הדמעות והבטתי מעלה, אל העצים הגבוהים והשמיים הכחולים.
מה עשיתי שאני צריכה להסתיר את הרגשות שלי?

לא יכולתי לשאת את זה יותר.
אני חייבת לעשות משהו.
בעיניים שורפות ונוצצות מדמעות, ידיים רועדות ורצון לברוח למקום נסתר התאפסתי על עצמי והתחלתי לחשוב על תוכנית.

"קים." קול מוכר עד כאב עצר את מחשבותיי.

אל תסתובבי, זה יכאיב לך.
אל תסתכלי עליו.
אל... ראשי הסתובב מעט עד שהביט בדמותו של דניאל לפני שהקול בראשי השלים את המשפט.

"דני."

הוא התקדם באיטיות עד שהתיישב לידי על הספסל.

"אני מצטערת." השענתי את ראשי על משענת הספסל ועצמתי את עיני בכוח. "אני דפוקה, סליחה."

"את לא דפוקה." הרגשתי את מבטו עליי למרות עיני העצומות.

פקחתי את עיני באיטיות ופגשתי בעיניים הירוקות שלו, הוא ניסה להסתיר את זה, אבל ראיתי כמה הוא פגוע ממני.
פישלתי, שוב.

"אני באמת מצטערת."

"אני רק רוצה לדעת למה ברחת. עשיתי משהו לא בסדר?" הוא שאל ושנאתי את עצמי על כך שחשב שמשהו אצלו לא בסדר.

"לא. זה לא אתה." מיהרתי לסרב.

"אז למה?" עיניו ריתקו אותי ולא הצלחתי להסיר את מבטי. "אמרת שאת מעדיפה שנשאר ידידים, אבל בנשיקה הזאת הרגשתי שיש בינינו משהו מעבר לזה. אין מצב שדמיינתי את זה, קים."

לא דמיינת את זה. כמעט אמרתי.

"אני לא יכולה להסביר לך עכשיו." אמרתי, וידעתי שזה נשמע כמו התירוץ הכי גרוע בעולם ושאני נשמעת חברה גרועה, אבל לא ידעתי איך להתמודד עם המצב. "אני יודעת שזה נשמע כמו תירוץ, אבל אני מבטיחה לך שלא."

"אל תסתירי ממני דברים."

"אני באמת מצטערת." נאנחתי ולקחתי נשימה נוספת. "אני לא יכולה להיות איתך."

"אז למה התנשקת איתי?" הוא לא שאל בכעס, יותר ברגש, פגוע. "פעמיים."

למה הכל חייב להיות פי עשר יותר מסובך?

יותר מידידיםWhere stories live. Discover now