יותר מידידים

פרק 18- עוגת קצפת

(התמונה למעלה זה קאי)

נקודת מבט קים:

אני לא יודעת כמה זמן נשארנו כך, רק דניאל ואני מחובקים מול המדורה שחיממה את גופינו, אבל זה ללא ספק היה המון זמן כי הערב כבר נעשה חשוך.
תחושת הקלה ושחרור חלחלו בגופי לאחר שצפיתי בלהבות האש בגווני האדום שגדלו, בידיעה שהבגדים שלי נשרפו שם.

המשכנו להיות ככה זמן ארוך לאחר מכן, רק אנחנו המדורה והשקט, ומאז השיחה שלנו מוקדם יותר אף אחד לא העז להפר את השתיקה המשמעותית שנוצרה, מפני שהיא אמרה הרבה יותר ממילים.

מסתבר שבשלב כלשהו נרדמתי מפני שכשפקחתי את עיניי הייתי מורמת בזרועותיו של הבחור שלי.
עיניו הזכירו לי כרגע יער חשוך בגלל הלילה הקודר בזמן שהביט אל הדרך, עד ששם לב שקמתי והעביר אליי את מבטו.

"היי." הוא נישק במהירות את שפתיי והמשיך ללכת ברחוב השומם, הסתכלתי על פניו בעיניים מאוהבות.

"מממ..." מלמלתי בעייפות וחיככתי את ראשי בשקע צווארו, נישקתי את כתפו ועברתי לצווארו.

"ששש... עוד שנייה נגיע הביתה." הוא נישק את קצה אפי.

דניאל המשיך לסחוב אותי כל הדרך עד שהגיע לשער הבית שלי, כבר זיהיתי את הדרך, הוא נכנס בשער ונעצר בפתח הדלת.

הוא הוריד אותי בזהירות חזרה לעמידה ופתח לי את הדלת, מחכה שאכנס.

"אתה לא נשאר לישון פה?" הסתכלתי עליו בעיני כלבלב מתחננות.

"לא הפעם. אני חושב שעדיף שתהיי עם המשפחה שלך כרגע." הוא העביר חתיכת שיער בלונדינית מאחורי אוזני ונישק את מצחי בחום.

"אתה תבוא מחר לבית ספר, נכון?"

"כן."

"אוקיי." משכתי את פניו אליי והנחתי נשיקה על זוית פיו.

"עוד קצת הצידה, מלאך." הוא התחכם בקול כמעט מתחנן, התקרבתי לשפתיו אבל ממש שנייה לפני שהגעתי התרחקתי קצת והוא נשף בתסכול.

"פה?" שאלתי ותפסתי את שפתו התחתונה בשיניי בעדינות, משכתי קצת ושחררתי.

"בדיוק שם." דניאל התקרב אליי, אבל הנחתי אצבע על שפתיו הבשרניות וצקצקתי בלשוני.

"מחר תקבל." התגרתי בו כמו תמיד והוא נאנח.

"זאת התעללות מה שאת עושה פה," הוא העיר לי בחיוך שובב. "ואני לא בטוח שאני אוהב את זה."

"אבל אתה אוהב אותי." קבעתי וירדתי עם אצבעי לקו הלסת שלו עד ששחררתי ממנה.

"כן." הוא אישר. "אני אוהב אותך."

***
"איפה היית לפני זה?" היילי שאלה אותי בפעם השנייה לשעה הקרובה, לאחר שיצאתי מהמקלחת וירדתי במדרגות לקחת משהו קטן לאכול.