יותר מידידים

פרק 7- דרך להשתחרר

נקודת מבט קים:

לאחר שנת צהריים קצרה קמתי ממיטתי ושמתי לב שהבית שקט מהרגיל, למרות שאמא ואבא אמורים להיות פה כבר וקאי אמור להיות עם ניקול.
יצאתי מחדרי אל המסדרון הריק, עצרתי מחוץ לחדרו הסגור של קאי, שמעתי כמה מלמולי מילים בין קאי לקול הנשי של ניקול ועברתי לדלת של היילי.
פתחתי את דלת חדרה הלבנה והיא מיהרה לעמוד ולהסתיר משהו מאחורי גופה.

"מה יש לך שם?" שאלתי וניסיתי להבין מה זאת הזכוכית המרובעת מאחוריה.

"כ... כלום." היא מלמלה ובלעה את רוקה. "כבר אמרתי לך לדפוק בדלת." היא רטנה בכעס מזויף ושילבה את ידיה.

אני מכירה את היילי כל חייה והיא מסתירה משהו.
"מה את מחביאה?" שאלתי והזזתי את ראשי הצידה כדי לקבל זווית טובה יותר, עד שהבנתי מה החביאה מאחוריה.
פי נפער וסידרתי את שיערי בידי בזמן שחשבתי יותר מידי מחשבות.

"קים, די." היא זזה הצידה כדי להמשיך לנסות להסתיר את המשקל שמאחוריה.

"איפה מצאת את זה?" שאלתי בזעם וידיי הונחו על מותניי.

"לא עניינך."

"זה היה בחדר של אמא ואבא, נכון?" הסקתי והבטתי בהיילי, דמעות נקוו בזווית עיניה.

"כן." היא הודתה והרכינה את ראשה.

"בבקשה תגידי לי שלא השתמשת בזה." הסתכלתי על שיערה הבלונדיני של אחותי שהסתיר את פניה.

"מאוחר מידי." היא לחשה בראש נפול וקול ללא חרטה.

לאחר שסיפרה לי מה היה כתוב על המשקל כשעלתה עליו כמה שניות לפני שהתפרצתי לחדר עיני נפערו בהבנה וזעזוע.

"היילי, זה מסוכן בטירוף מה שאת עושה." הזהרתי אותה וליבי נשבר כשהבנתי מה אחותי עוברת, והיא בסך הכל בת שתיים עשרה.

"כבר אמרתי לך, אני לא מרעיבה את עצמי."

"לפני פחות משבוע הייתי איתך ברופא והיית שני קילו יותר, איך יכול להיות שירדת שני קילו בכל כך קצת זמן?"

"גנים." היא מלמלה תירוץ והכניסה שיער מאחורי אוזנה בזמן שהמשיכה לעמוד על שלה ולהביט בי בזעם.

"שתינו יודעות שזה לא נכון."

"קים, תעזבי אותי, אני לא עושה את זה." היא המשיכה להתעקש.

"מה הדבר האחרון שאכלת?" שאלתי, ובמהירות ואינסטינקט היא ענתה עוף.
העוף שאכלנו אתמול בצהריים.

"לא אכלת מאז אתמול." ציינתי, אפילו לא שאלתי אותה, אלא קבעתי עובדה.

"לא, לא. אכלתי היום את הכריך בבית ספר." היא מחקה את דבריי בתנועת יד.

עיני שוטטו על חדרה עד שהבחנתי בתיק בית הספר השחור שלה, התכופפתי לרצפה ולפני שהיא הספיקה לעצור אותי פתחתי את התא הגדול ואיתרתי את הכריך.