פרק 20- בלי גבולות

1.1K 101 197
                                    

נקודת מבט דניאל :

"כן, כן. ביי." אמא מלמלה לטלפון ואז ניתקה את השיחה, היא הגיעה לשבת לידי בספה בסלון.

"נו, מה הם אמרו?" שאלתי בחוסר סבלנות ונשענתי לאחור, ליטפתי את פרוותה של הגורה הקטנה שעל רגליי.

"הם הזמינו אותנו לשיחה בעוד כמה שעות." אמא אמרה ונאנחה.

"איזה כיף." אמרתי בהתלהבות מזוייפת וגלגלתי את עיני מרוב עצבים לבית ספר הדפוק הזה.

"אני מבינה למה עשית את זה, דניאל, באמת." אמא סידרה קצת את שיערי וליטפה את טוי שישנה על ירכיי. "אבל הבית ספר שלך מאוד מקפיד על החוקים שאסור אלימות בבית ספר, וזה יכל להגמר הרבה יותר גרוע."

"בטח." לגלגתי. "איפה הבית ספר המקפיד היה כבר שנתיים כשהרביצו לקים?"

"אני ממש לא מצדיקה אותם. קלואי הייתה צריכה לצאת מהבית ספר כבר מזמן, אבל ההורים שלה עשירים וכנראה שיש דברים שכן אפשר לקנות בכסף." היא הסבירה בסבלנות. "אני יודעת שאתה עושה את זה בשביל קים, ואוליביה סיפרה לי שקאי על תנאי, אז אם תמשיכו להסתבך במכות לא יהיה אף אחד עם קים בבית ספר."

ידעתי שאמא שלי מעודכנת. היא ואוליביה- אימם של קאי וקים- בקשר לפחות פעם ביום.

"הילד נמצא בבית חולים כרגע, רוב הסיכויים שישעו אותך, חמוד. וזה במקרה הטוב." אמא הסתכלה בעיניי ועיניה הירוקות היו מלאות דאגה.

מגיע לו.

"שיט, אבל יש משחק עוד כמה ימים." רטנתי כשהבנתי כמה נכנסתי לצרות אם אני לא אוכל לשחק רק בגלל השעיה, אבל למרות ההשלכות לא התחרטתי על מעשיי.

"נראה מה יחליטו."

"נראה מה מי יחליטו?" אבא שלי התערב כשירד במדרגות ובדיוק שמע את שיחתנו, הוא הגיע לנשק את ראשה של אימי והתיישב בכורסא מולינו.

"הבן שלך החליט להסתבך במכות." אמא הנידה בראשה ונאנחה.

"בשביל קים." הוספתי כדי להשלים את החלק החסר בפאזל והכלבה על זרועותיי החליטה להתעורר ולטפס על גופי, חייכתי כשהיא ליקקה את פניי.

"הילד מאוהב, מה ציפית?" אבא צחק והניח את ידיו על ידיות הספה.

"ג'ייסון, אתה לא אמור לגרום לו לחשוב שזה בסדר." היא הטיחה בו ונשענה בספה בחוסר אונים.

"זה לא בסדר, דניאל." אבא החליט להקשיב לאישתו, אבל קולו לא נשמע רציני במיוחד.

אמא נאנחה בכבדות. "שכחתי שהתחתנתי עם שטותניק."

"עכשיו ברצינות, אמא שלך צודקת." כעת הוא כן היה רציני. "לא פותרים דברים באלימות."

"אני בטוח במיליון אחוז שאתה גם התערבת במכות בשביל אמא." הם מעולם לא סיפרו לי דבר כזה, אבל פשוט ידעתי זאת על פי האופי הרכושני של אבי וסיפורי עברם.

יותר מידידיםWhere stories live. Discover now