יותר מידידים

פרק 17- אני מפחד עלייך

נקודת מבט דניאל:

קים בכתה בזרועותיי והתייפחה, והקולות שהוציאה מהפה גרמו לי לרצות לבכות.
רציתי ללכת לילד הזה ולגרום לו לאבד הכרה, רציתי שהוא יסבול.
הוא גרם לה לסבול.
אבל כרגע העדפתי להיות עם קים ולנסות להרגיע אותה.

כמה דקות לאחר שקאי יצא מהכיתה לשירותים במהלך השיעור הקודם ראיתי שהוא לא חוזר, יצאתי גם אני וכמו מטומטם לא התחלתי לחפש בשירותים, אלא בדשא שהיינו בו בהפסקה.
לאחר שקים סיפרה לי חלקית מה קרה הרגשתי שכל העצבים שבמילא היו לי מהשיעור עומדים להתפוצץ כמו בלון.

"את רוצה שנקח אותך הביתה עכשיו?" שאלתי והנחתי עוד נשיקה על ראשה.

היא הנידה בראשה והתחפרה עמוק יותר, ראשה נטמן בחולצתי.
"אל תעזבו אותי."

"בחיים לא." הבטחתי וליטפתי את שיערה, הקוקו שלה היה מעט מבולגן ונראה כאילו היא משכה בו, מה שאני מקווה שלא קרה.

פתאום ראשה התרומם באיטיות עד שעיניה מוצפות הדמעות הביטו בי.
"יש לך מחדד?"

"נראה לי. למה את צריכה מחדד?" שאלתי בבלבול והתחלתי לחטט בתיק לידי, מצאתי את הקלמר וחיפשתי גם בו.

"אני אוהבת לשחק עם זה." היא מלמלה ומשכה באפה.

מצאתי לפתע את מחדד המתכת הקטן שנמצא בקלמר שלי והושטתי אותו לקים, עדיין קצת מבולבל.
לא ממש הבנתי אבל הנחתי לזה כי רציתי לעשות כל דבר שיעזור לה, אפילו קצת.

היא לקחה אותו אבל לא עשתה כלום. רק סגרה עליו את ידה כך שהוא נמצא בתוך האגרוף שלה. "תודה."
אולי זה מרגיע אותה או משהו?

"את יודעת מי הילד שעשה לך את זה?" שאלתי בזהירות בזמן שליטפתי את גבה.

"כ...ן." היא גמגמה. "מיב' ק... קראו לו דון." ידיה התעסקו עם המחדד בזמן שראיתי מחשבות מתרוצצות בראשה.

"רון." קאי הסביר לי. "מהנבחרת של הגדולים."

"רון קולטון?" ניסיתי להבין וקאי הנהן לאישור.

המזדיין הזה.

הוא נמצא בנבחרת כדורסל של כיתות יב' וקאי ואני בשל כיתה יא', וחבל שאנחנו לא בכיתה יב' אחרת במשחק הייתי מכניס לו כדור לפרצוף.

לקחתי נשימות וניסיתי לא לחשוב על איך אני מפוצץ לו את הראש.
כרגע.
זה יכול לחכות לאחר כך.

"את רוצה מים?" קאי שאל את קים והיא הנהנה.
"תשאר איתה." הוא ביקש ממני לפני שקם והתחיל לרוץ לכיוון הכיתה.

כשחזרתי להסתכל על קים שמתי לב שרגליה מקופלות וצמודות לגופה, וידיה התחבאו בין חזה לרגליה וזזו באיטיות, עיניה הסתכלו אך ורק על זה.
היא הסתירה את ידיה ועשתה שם משהו.