Obsessed

S.O.S

~נקודת מבט של מארק~
שש שעות עברו מאז שליזי עזבה. שש.
התקשרתי אליה ללא הפסקה, אבל שוב ושוב האישה הרובוטית עם הקול המעצבן עונה: ״הגעת לתא קולי, הלקוח אינו זמין כעת-״
התחלתי להלחץ טיפה.
הרמתי שוב את הפאלפון אך הפעם חייגתי מספר אחר.
״הלו?״ הצד השני אמר.
״היי בלייק מה העניינים?״
״מי זה?״ שמעתי איך גופו מתקשח.
״מאתמול. ליזי. שיחה.״
הקללות לא איחרו לבוא: ״יא בן זונה מה לעזאזל אתה רוצה?״
״את ליזי?״
״מה?״
״ליזי איתך?״
״לא א-״
״תודה, יום טוב.״ ניתקתי ונאנחתי.
חשבתי על אם כדאי להתקשר ליחידת העדים, ולנפץ את כול התוכנית בגלל שליזי לא עונה בפאלפון. יכול להיות שהיא פשוט נרדמה, יכול להיות שהיא מסננת אותי, יכול להיות-
יכול להיות שהיא מתה.
בלעתי את רוקי באיטיות וצנחתי על הספה. בהיתי בפאלפון שלי בתהייה מה יהיה השלב הבא שלי.
פלא ופלא, הוא התחיל לצלצל. סקרתי את הצג בתקווה שיהיה כתוב עליו ״ג'ינג'ית💩״(ליזי), אך היה במקום זה היה כתוב ״חסום״.
עניתי מיד ״הלו?״
״שלום שלום,״ קול מוכר וצורם ענה. ברקע נשמעו קללות. ״הרבה זמן לא התראינו.״
״וטוב שכך.״ התפללתי שזאת לא מי שאני חושב שזאת ברקע.
הוא צחק וזה עוד יותר גרם לשערות שבגבי לסמור. ״לא השתנת בכלל.״
״הלוואי ויכולתי לומר אותו דבר, יגב.״
״אוי נו אל תהיה ככה, אתה יודע תמיד שהייתי הרשע.״
״אז למה לעזאזל הצתרפת למשטרה?״
הוא צחק שוב. ״זאת שיחה ארוכה ומייגעת שאני בטוח שאתה לא מעוניין לשמוע.״
״תחשוב שוב.״
הקללות שמאחורה התחלפו לזעקת כאב פתאומית וקולנית.
״מי זה מאחורה?״ שלושת מילים אלו התגלגלו על לשוני בלי שיכולתי לעצור בעדם.
״תחשוב.״
״למה?״
״שוב, תחשוב.״
״היא לא קשורה לזה, היא אפילו לא ׳מלכת הלבבות׳ שלי כפי שכינית.״
יגב שתק, מחכה שאמשיך.
נאנחתי. ״מה אתה רוצה?״
״יש לי לב, אתה יודע.״
״עמוק עמוק בשום מקום אולי, אבל מה הקשר?״
״אני מוכן ששום דם לא ישפך. מפתיע לא? אתה יודע איך אני מת זה. המוות וזה.״
שתקתי. אין ליגב לב רחב ומתחשב. ואפילו לב בכלל.
״תמורת מה?״ שאלתי בחשד.
״אל תעיד.״ מילותיו הברורות הדהדו בראשי.
החצמתי את פניי. כול העדים הקודמים נגד יגב איך שהוא ׳נעלמו׳ כאילו שהרצפה בלעה אותם. יגב יודע איפה אני גר והוא כבר הוכיח את זה בעבר, אז למה הוא פאקינג מציע שאני אצא מזה בחיים? ותמיד היה לו טינה נגדי כשהיינו שותפים..
״כדור הארץ לבן זונה?״
בלעתי את רוקי. תחשוב מארק, תחשוב. תעשה אחד פלוס אחד.
״מארקוס?״
~נקודת המבט של ליזי~
״מארקוס?״ יגב שאל.
ישבתי על ספה כשמשני צידיי יושבים אלכס ועיני עכברוש. נו טוב לא באמת קוראים לו ככה אבל זה השם ׳חיבה׳ שלו.
יגב ישב מולי והפאלפון שלו היה על השולחן על רמקול.
״יום מחורבן שיהיה לך, יגב.״ מארק אומר מהצד השני של הפאלפון ומנתק.
שלושת הגברים החליפו בינהם מבטים. הם היו מודהמים מהתגובה של מארק, וכך גם אני. הוא.. הוא היה יכול לצאת מזה בקלות ולהציל אותי. רק לא להעיד בבית משפט. אין לי שמץ נגד מה, אבל הוא זה שהכניס אותי למצב הזה. והוא זה שצריך, לא, חייב להוציא אותי מזה.
״בוס, מה עכשיו?״ עיני עכברוש שאל.
מבטו של יגב הצטלב עם מבטי. ״איך את מכירה את טומי?״
״טומי?״  הרמתי. ״אני לא מכירה שום טומי.״
הוא קם ממקומו והוציא מהחגורה שלו איזה שהוא כלי שחור.
״טומי הוא שמו האמיתי של מארק. אז, איך את מכירה את טומי?״
בלעתי את רוקי. אפילו את שמו האמיתי של מארק לא ידעתי. שנאה התחילה להבנות אצלי נגדו.
״סתם, מהעבודה.״
יגב סימן לשני הבחורים לצאת מהחדר. כשהם יצאו, הוא התקרב אליי והתיישב מולי על השולחן. המרחק בינינו היה קרוב לכלום.
״תראי, את נראת כמו בחורה סבבה לגמרי,״ הוא התחיל לומר. לא יכולתי לעצור את הגבה הימנית שלי שקפצה למעלה כמו קפיץ.
הוא התחיל לצחוק, והעביר את ידו השמאלית על הפנים שלי.
לא עצרתי אותו כי עיניי חקרו את הכלי השחור היה בידו הימנית. צורתו התחילה להבנות אצלי בראש, והבנתי שזה אקדח.
הרמתי את מבטי במהירות. ״אתה הולך להרוג אותי?״
״מותק, אין-״
״אל תקרא לי מותק.״
״חומד-״
״גם חומד לא.״
״דובשנית, אולי-״
״גם דובש-״ הוא דחף אותי לאחורה בכעס והתיישב עלי. ״מאמי, אני זה שנותן את התגובות.״ הוא אמר וכיוון את האקדח אליי.
״בבקשה,״ אמרתי. ״אל..״
״תביאי לי סיבה אחת טובה למה שאני לא אפוצץ לך את הראש,״ הוא אמר ואז הוסיף ״מאמי.״
הבטתי לתוך עיניו, מחפשת איזה שהוא מקום של רחמים. אבל כול מה שיכולתי לראות זה כעס ועצבנות.
״אני אתן לך לקרוא לי מאמי?״
חיוך קטן הזדחל על פניו. ״אני חושש שזה לא מספיק.״ הוא הטעין את האקדח שלו. ״מילים אחרונות?״
כן, יש לי מילים אחרונות. יש לי הרבה מה לומר. אבל אני אף פעם לא אגיד אותם לך.
דמעה זלגה לה, ואני לא יכולתי לפצות את פי כי ידעתי ששום קול לא יצא, ושעוד דמעות יזלגו להם בלי רשות.
״אני מבין שלא. להתראות מא-״
כפות ידי ניסו לכסות את האקדח ולהרחיק אותי ממני. ״בבקשה!״ צווחתי בחרישות והדמעות השתחררו. ״יש.. יש לי סיבה למה לא להרוג אותי.״
״מה?״ הוא שאל וסקר אותי בשעשוע.
״אני יכולה לעזור, בעניין של מארק. ״ אמרתי והכרחתי את עצמה להסתכל בעיניו.
הוא הקשיב לתוכנית שלי בעניין, ואז הוא לחץ את ידי.

אז..
יש קאבר חדש!
Yay or Nay?
אני די זורמת עם הסיפור, למרות שלא חשבתי שזה איפה שהייתי אמורה להגיע אליו מההתחלה..
אבל, כמו שאומרים, אמור זה שם של דג.
אני מקווה שאתם נהנים מהסיפור!
אני בדרך כלל לא עושה מספר ההצבעות ובלה בלה בלה, אני אני אשמח אם תגיעו למטרות!
✌️הצבעות
תגובה ☝️