Obsessed

So what

~נקודת מבט של ליזי~
״אני ואתה, נשנה את העולם..״
שתוק. אלוהים, בבקשה, תסתום לו את הפה.
״..אמרו את זה קודם לפניי, לא משנה. אני ואתה, נשנה את העולם.״ טומי ממשיך לשיר.
בבקשה?
אני נאנחת ומביטה מחוץ לחלון. הזריחה מתחילה להתפשט בכול האיזור והאור נפרס מסביב לבתים. היופי היה עוצר נשימה, אבל צבעו האדום הזכיר לי את המציאות.
אני מרגישה את הצמרמורת באופן מידי ומחזירה את מבטי לחדר.
״תה? קפה?״ טומי שואל.
״שתוק.״ אני אומרת ואז מוסיפה. ״מתי אנחנו יוצאים?״
״עוד  ארבע שעות.״ הוא עונה ונופל בכבדות על הספה.
אני בולעת את רוקי באיטיות ואז אני ניגשת בעצמי למטבח. ״מארק מתאים לך יותר.״
אני כמעט ויכולה לשמוע את הגבה שלו קופצת למעלה. ״זאת אומרת השם?״
״כן,״ אני אומרת ומחליפה נושא ״מה הסיכוי שתנצח?״
הוא מסיט את מבטו אלי בעודי מתקרבת ומתיישבת מולו. אני רוצה להעיר לו, לעקוץ אותו, לעצבן אותו אבל-
זה מה שעשיתי בתשע השעות האחרונות. אין לי כוח להיות נגדו. לא לעכשיו, לפחות.
״אם נצליח להגיע לשם בריאים ושלמים כשהפה שלי עוד מסוגל לייצר מילים, אין ליגב סיכוי.״ הוא אומר ונשען אחורה.
אני נאנחת וסוגרת את עיני. אני חייבת לאגור כוחות.
״אני מצטער על מקודם. ותודה שהצלת אותי.״ הוא אומר פתאום.
״התנצלות ותודה באותו משפט. זה נדיר.״ אני אומרת חצי בליגלוג וחצי בהפתעה.
״וזה מראה ש-״
״שהיית חרא, טומי.״
הוא נאנח. ״אפשר לומר את זה גם ככה, כן.״
״אה, כן? אתה מרשה לי לומר את זה ככה?״
״אולי תפסיקי להיות קוץ?״ הוא שואל בכעס.
אני מרימה גבה בהפתעה. ״אני צריכה להפסיק להיות קוץ? אני?״
״כן, את.״
״ממה שאני זוכרת אתה זה שהיה זבל ו-״
״קוץ וזבל זה לא אותו דבר.״
אני חורקת את שיניי. ״מה אתה בן 5?״
עכשיו היה תורו להרים גבה. ״את צוחקת נכון? הילד היחיד שאני רואה בחדר זו את.״
״כן? אם אני ילדה זה רק בגלל שלילדים יש רחמים. ואתה פשוט, זבל.״
״זבל שכול בחורה בעיר רוצה. כולל את, אם אני לא טועה.״ הוא קורץ.
אני סותרת לו בחוזקה.
הוא זועק זעקת הפתעה ומניח יד על לחייו.
״לעזאזל איתך,״ הוא אומר בכעס.
לוקח לי כמה שניות לעכל את מה שקרה ולחשוב על תגובה הולמת.
״ואם אני זוכרת נכון, אתה היית יכול להיות בעזאזל כרגע אם לא הייתי מצילה לך את פאקינג החיים.״
גיחוך קל יוצא מבין שפתיו.
״אמרתי משהו מצחיק?״ אני אומרת ומחמיצה את פניי ברצינות.
״השיחה הזאת פשוט.״
״השיחה הזאת פשוט מה?״
״מסוגי השיחה שההורים שלי היו משוחחים. מרגיש לי קצת כמו.. זוג נשוי.״
מסוגי השיחה שההורים שלו היו עושים? לא הייתי רוצה להיות במקומם.
״אם אתה מתכוון לומר שכבר עייפת מהקשר הזה בינינו, גם אני. ביג טיים.״
הוא מרים את כתפיו וקם. ״אני הולך להתקלח.״
אני לא מגיבה והוא עדיין עומד שם. ״כן?״ אני שואלת לאחר זמן מה.
״סתם,״ הוא אומר וניגש בזאת למקלחת.
אני יכולה לשמוע את המים דולקים ואני מרשה לעצמי להתרווח על הספה ולנסות לישון.
..רק שאני מבינה לאחר כמה שניות שזה לא יקרה.
״..אמרו את זה קודם, לפני, לא משנה אני ואתה..״ וכך קולו של טומי נשמע משיר ומזייף.
הנחתי כרית על ראשי, אבל על מי אני צוחקת, זה אף פעם לא באמת עובד. סתם אשליה.
אני קמה ממקומי ומתחילה לגשת למטבח כשאני שמה לב שדלת השירותים פתוחה לרווחה.
קולו של טומי עדיין נשמע מבין המים הזורמים, ואני רואה שהבגדים שלו ומגבת מונחים על יד הדלת.
רעיון משוגע עבר לי במוח, לא היה לא פואנטה אבל הוא נראה לי משעשע.
ניגשתי באיטיות לכיוונו של טומי המזייף ונכנסתי לחדר האמבטיה. לקחתי את בגדים באיטיות דואגת שהוא לא יתפוס אותי. כשהתרוממתי עם הבגדים שמתי לב שגם דלת המקלחת בעצמה חצי פתוחה, ומבלי לשים לב עיני הביטו היישר לחבילה של טומי.
עיני נפערו לרווחה, הסמקתי, והזזתי את מבטי מהר ככול שיכולתי.
יצאתי מהשירותים במהירות כשהזנב שלי מאחורי הרגליים. ״פיוה,״ אני ממלמלת לעצמי וחושבת לעצמי מה הבא. וכשהכול מתוכנן לי בראש, אני מרשה לעצמי לחייך מזה הרבה זמן.
~נקודת מבט של מארק~
אני מפסיק את המים הקרים שזורמים ויוצא מהמקלחת. אלוהים איך הייתי צריך את זה.
אני מסתובב לכיוון הבגדים שהשארתי ו..
רגע. איפה הם?
אני מביט מסביבי מוודא שלא שמתי אותם במקום אחר.
אני חורק את שיניי לרגל המחשבה שלליזי היה חלק מזה. ״ליזי!״ אני צורח.
״מה,״ היא אומרת.
״הבגדים, ליזי, איפה הבגדים?!״
אני שומע את צעדיה מתקרבים ואני תופס בדבר הראשון שאני רואה שיכסה אותי.
״מגבת ידיים?״ היא שואלת ומתפקדת מצחוק.
״איפה הבגדים ליזי??״
היא מרימה גבה באיטיות. ״..על מה אתה מדבר?״
״ליזי.״
״טומי.״
״אני יודע שהיה לך חלק בזה.״
״ו?״
״אז את מודא שעשית את זה?״ אני שואל, די בהפתעה.
היא מרימה את כתפיה בעדינות ולא אומרת דבר.
אני נאנח. ״מה את רוצה?״
״למה אתה מניח שאני רוצה משהו?״
״אוי נו, ליז.״ אני מגלגל עיניים.
״אוי נו, טומי.״ היא מחקה אותי.
״אנחנו נהיה ככה כול היום כשאני עירום? רציני?״
״הגזמת,״ היא מגחכת. ״רק ארבע שעות ואז נתארגן לצאת.״
הרמתי את כתפי. ״כול זה בשביל להעניש אותי הא?״
״מגיע לך הרבה יותר אבל זו התחלה.״
אני שומע את הפאלפון שלי מצלצל מהסלון ואני כמעט ושוכח להחזיק את מגבת כנגדי.
שיעשוע קל עובר בעיניה.
״יכול להיות שזאת שיחה חשובה?״ היא שואלת ורצה לסלון.
״ליזי!״ אני צועק ורץ אחריה עם ידי שעוד מחזיקות במגבת.
אני רואה את ליזי אוחזת בפאלפון שלי והחיוך שהיה על פניה נמחק כלא היה.
״בלייק מתקשר, חשוב?״ היא שואלת ונועצת את מבטה בעיני בהפתעה.

סוריי שלקח מלא זמן :((
פעם שעברה לא הגעתם למספר ההצבעות והתגובות ובכול זאת המשכתי.. המספר רק בא בשביל איזה שהוא מטרה והיא לא חייבת, אבל כמובן אני יותר מאשמח אם תגיעו למספר ויותר.. באמת שכול כך כיף לדעת שיש קוראים שנהנים מהסיפור :)
אז.. כן
3 הצבעות
ותגובה אחת
🙏