Obsessed

הבוקר שלמחרת

-בוקר למחרת-
~נקודת מבט של פיט~
״פיט!!!״
אני נאנח בשקט ומכבה את הפאלפון. ״מה, סוזן?״
״אני הולכת לאחר לעבודה! אתה חייב להסיע אותי!״
אני מרים גבה בהפתעה. משום מה לא ציפיתי שיהיה לה עבודה.
״טוב, לאן את צריכה?״
״קניון. עכשיו!״ סוזן צורחת.
״אני מוכן כשאת מוכנה ,״ אני אומר.
היא נכנסה לשירותים בסערה. אני נאנח.
מה קרה לסוזן הסקסית, הזורמת מאתמול?
הרגשתי את הפאלפון שלי רוטט. אני מוציא אותו ופותח את ההודעה.
׳אז.. סוזן נהפכה למספר בסוף?׳
אני חושב מה לענות, הלב שלי דופק במהירות.
אני מתחיל להקליד כשאני מרגיש עוד רטט. רני חושב שזה ממנה, אבל כשאני לא רואה עוד הודעה שנכנסה לשיחה אני מבין שזאת מישהי אחרת.
פתחתי את ההודעה החדשה שאמרה:
׳בוקר אור יפיוף! איך היה עם ההיא??׳
אני נאנח בשקט ומחליט לא לענות על שני ההודעות עדיין.
כול מה שאני מסוגל לחשוב עליו זה שאסור לליזי לדעת.
היא תשתגע אפילו עוד יותר.
~נקודת מבט של בלייק~
היה לי חלום מוזר היום.
חלמתי על ליזי הבחורה ה14, נהפכת גם לבחורה ה15.
ומה שהיה אפילו עוד יותר מוזר היה שאני רציתי אותה.
״בלייק?״ אני שומע את קולה של ליזי קרוב לצווארי
״אתה בסדר?״
אני מתעורר במהירות ומביט סביבי.
שיט.
זה לא היה חלום.
לאחר שאני סוקר כול דבר בחדר אני מביט סוף סוף בליזי.
היא הייתה לבושה בבגדים ושכבה לצידי. ולשם שינוי, היא נראתה רגועה.
״אתמול.. עשינו..?״ אני שואל את ליזי.
היא צחקה את הצחוק הרועש שלה.
״לא, אל תדאג. נרדמת ברגע שהגענו לפה.״
״אה,״ אני אומר וסוקר את גופי הלבוש ״מזל.״ פלטתי לפני שיכולתי להפסיק את עצמי.
היא קימטה את מצחה וקמה מהמיטה.
״ליז-״ אני מתחיל לומר.
היא עמדה וחיכתה להמשך המשפט.
״לא התכוונתי, פשוט..״
היא עדיין חיכתה.
״את יודעת.״
היא חייכה חיוך מריר . ״בטח בלייק, ברור שאני יודעת. ״ היא אומרת, נראה לי בציניות.
אני פותח את פי כדי לענות אך היא כבר יצאה מהחדר עם תיקה.
״כול הכבוד, בלייק.״ אני ממלמל לעצמי.
לוקח לי כמה דקות להתארגן ואני יוצא מהחדר.
בקבלה אני רואה את קייל, אני חושב אם כדאי לי לפנות אליו, לשאול אותו לגבי ליזי ו-
רגע, מה? למה שאני ארצה לשאול דבר כזה?
׳בגלל שאתה אוהב חידות. והיא חידה,׳ התת מודע שלי אומר לי.
׳חידה זה לא מילה נרדפת למשוגעת׳ אני מחזיר לו.
התת מודע שותק לדקה, עד שהוא אומר:
׳אז אולי היא לא משוגעת.׳
״בלייק!״ אני שומע את קולו של קייל קורא לי.
אני מחייך אליו כבדרך אגב, ופונה לדלת הכניסה.
״היי, רגע! יש לי משהו להגיד לך!״
״אני מאחר,״ אני אומר, רק רוצה לצאת משם.
הוא רץ אליי ונוגע בכתפי.
״זה לגביי ליזי.״
ומשום מה, המילים האלו גרמו לי לשבת איתו בספות לעשרים דקות שלמות.
~נקודת מבט של פיט~
״תעצור פה.״ סוזן אומרת ויוצאת מהמכונית.
״את.. מאבטחת?״ אני שואל ומרים גבה.
היא צוחקת, אך הוא שונה מהצחוק של אתמול. זה כאילו שיש לה פיצול אישיות.
״כן. אז.. נתראה כבר.״ היא אומרת, וסוגרת את הדלת.
סוף סוף.
אני מתקשר אל ליזי , היא עונה בצילצול הראשון.
״היי יפיוף.״
אני צוחק. ״היי ליז, איך היה עם בלייק?״
״מציון.״
״יופי! אז מה, אתם תתראו מתי שהוא?״
היא שותקת.
״ליז?״
״יום טוב, פיט.״
ובלי לבדוק, אני יודע שהיא כבר ניתקה.
~נקודת מבט של ליזי~
נכנסתי למשרד ושם ראיתי מארק, ישן על השטיח.
הוא כול כך הפתיע אותי כך שפלטתי רעש קטן מפי.
הוא התעורר מיד. ״המפפ?״ הוא אומר.
״היי, מארק.״ אני אומרת ומתיישבת לצידו על השטיח.
״מלאני?״ הוא שואל.
אני צוחקת. ״לא, זאת רק ליזי, האחראית עליך,״
הוא נאנח בקול והופך את עצמו כך שהוא שוכב על הגב. ״אה, נכון. המכשפה.״
נקרעתי מצחוק באותו רגע. ומשום מה, לא רציתי לתקן אותו. במקום פשוט אמרתי ״היום בערב, בשמונה. ארוחה מפצה אצלי.״
הוא גיחך וסוף סוף פתח את עיניו לרווחה. ״זה בסדר.״
״אני לא שואלת, אני אומרת.״
״זה גם חלק מההשבעה הנוראה שלך?״
״הממ שאלה טובה. האוכל שלי באמת סכנת נפשות. אז אני אזמין.״
דלת המשרד שלי נפתחה, ושם היה בדיוק את מי שרציתי לראות.
״וונדי! שמונה בערב, ארוחה אצלי.״

לייק ותגובה :))))