I'm Not Everyone, But I'm Neither Special.

85 5 0
                                    


(די הרבה זמן לא המשכתי, ממליצה לקרוא בקצרה את הפרק הקודם למי שלא זוכר  :) )


"ליזי, אני הייתי שיכור."
"ליזי, היא הייתה צריכה מישהו שיהיה איתה."

"ליזי, אני לא יכול לשנות את העבר."

"ליזי, את יודעת כמה אני אוהב אותך. אני לא יכול לחיות בלעדייך, את יודעת את זה."


"אתה מגוחך, אתה יודע את זה?" ליזי אומרת לבסוף. "בסדר, עשית 'מבצע דבורה 2'. זה נוגע, פעם זה היה נוגע לליבי אבל עכשיו- זה פשוט נוגע, אתה מבין? כנראה שלא. אני בעצמי לא מבינה."

"לכולנו יש פגמים, ליזי. חשבתי שאת תביני."

ליזי לא יכלה שלא להתפקע מצחוק. עם כול קול שיצא מפיה היא הרגישה איך הכאב משתלט יותר ויותר על גופה ועל נפשה. היא התחילה להבין עד כמה היא באמת אהבה ועוד אוהבת אותו. זה למה סערה מתחוללת בתוכה. זה למה היא הרגישה נורא שהיא באה לפה במחשבה שהיא תפגוש את טומי, בהרגשה שהיא פה הבוגדת ולמרות שהוא זה שאמור להרגיש רע.


"מעניין אותי לשמוע מה אתה חושב שהם הפגמים שלי."

"קודם כול, את באת לה במחשבה שיהיה לך ערב קסום עם טומי. זה לא אומר לך משהו עלייך?" בלייק שואל.
"תמשיך." 
"דבר שני, איך שכול העניין הזה התחיל. למה היית צריכה לעשות 'מבצע דבורה' בכלל? זה לא נשמע קצת מטורף?"
"תמשיך."
הוא נאנח והיא ראתה איך הוא מתחיל להיות טיפה כועס.
"דבר שלישי," הוא המשיך. "איך שאת מפלרטטת. אם להיות כנה, את גרועה בזה. נגיד, את זוכרת את הלילה הראשון שבו קפצת על גביי ואמרת 'אני רוצה אותך, אני צריכה אותך' בקול של גבר בן שבעיים בניסיון להשמע סקסית? את פשוט לא טובה בזה, אליזבת."
"תמשיך."

"דבר אחרון, את עם ההרגשה של 'אני שונה. אני מיוחדת'. בואי אני אעיר אותך מהבועה הזאת- את כמו כולם. את לא מיוחדת. "
ליזי הביטה בבלייק ללא מילים, מה שלא קורה הרבה. היא הייתה בטוחה שהוא היה האחד שאמור להרגיש חרא עם עצמו, לא ההפך. היא הייתה זאת שאמורה לתת לו דין וחשבון.

"מצחיק," היא התחילה למצוא את מילותיה ובלעה את רוקה. "זה נשמע כאילו שאתה נותן לי רשימת מכולת ולא רשימה של הפגמים שלי."
"אני לא יודע מה עוד להוסיף." בלייק אמר ולסתו התקשתה.
"אני לא חושבת שצריך להוסיף." קולה צרב. "להתראות, בלייק."
היא סובבה את גבה אליו והיא התחילה ללכת לכיוון הפאב. כמה כוסות וודקה והכול יהיה-

לא.
הכול כאב, הכול צרב, והיא לא רצתה שזה ייעלם. 
היא כעסה. היא רצתה לומר לבלייק כול כך הרבה, לגזור אותו לגזרים בדיוק כמו שהוא עשה לה.
היא רצתה לעשות משהו דרסטי.

והיא ידעה בדיוק מה היא רצתה לעשות. טוב, אולי רק את החלק הראשון. השאר היא כבר תחשוב במקום.

היא חצתה את הכביש והביטה בבניין שהיא לא מי יודע מה אהבה. בפעם האחרונה שהיא הייתה באחד מבניינים אלו היה כשהיא הייתה נערה בת 16, והיא לא התגעגעה לזה.

ObsessedWhere stories live. Discover now