Obsessed

Wanted

-שבוע לאחר מכן-
~נקודת מבט של ליזי~
נכנסתי לאוטובוס כשאני מנסה להרים את המזוודה אחרי.
״שנייה, בואי אני אעזור לך,״ בחור מאחורי אמר. מלמלתי תודה בעוד שהוא מרים את המזוודה. ״מתמחת באבנים?״ הוא שאל.
״מה? לא..״ אמרתי כשהלב שלי דופק במהירות.
הוא צחק בקלילות וישב על אחד הכיסאות.
סקרתי את שאר האוטובוס בניסיון למצוא מקום ריק. היה רק אחד כזה וזה היה ליד הבחור שעזר לי המזוודה. ״אפשר?״ שאלתי.
״be my guest," הוא אמר והזיז את תיקו.
התיישבתי לידו ושררו כמה שניות של שתיקה מביכה.
״מה הקשר אבנים?״ שאלתי.
הוא שוב צחק בקלילות. ״המזוודה שלך הייתה כבדה כאילו שארזת אבנים. ניסיתי להיות מקורי ולא סתם לומר ׳מה ארזת אבנים?׳ עלוב, אני יודע.״
הקלילות שלו הרגה אותי. שחכתי שקלילות כזאת עדיין קיימת, כאילו שאין צרה בעולם.
״לא, זה ממש לא עלוב.״ אמרתי בשקט.
״אז הניסיון שלי להתחיל איתך עבד?״ הוא שאל כשחיוך קטן הזדחל על פניו.
פי נפתח כמו דג, והתחלתי להסמיק. אוקיי, זה היה ישיר. ״אה.. אני..״ התחלתי לגמגם.
הוא צחק ולא הוריד את עיניו ממני. זה הפעם הראשונה אני חושבת, שמישהו התחיל איתי בדקה הראשונה שהכרינו (חוץ מבפאבים אולי).
אף פעם לא הייתי הילדה ההיא שבנים מסומרים אליה.
״אז,״ הוא אמר. ״איך קוראים לך?״
בלעתי את רוקי. שקרי, שקרי, שקרי.
״אנה, ולך?״ שיקרתי והזזתי קצוות שיער מפני.
״רוי. את נראת לי נורא מוכר, אני מכיר אותך מאיפה שהוא?״ הוא שאל בעיניינות.
״לא.״ פסקתי מהר, מהר מידי.
עד כדי כך גרועה בלשקר? התת מודע שלי מלגלג.
קשה לי לשקר כשאני סוחבת לפחות שלוש אקדחים במזוודה ועוד כמה דברים שאין לי שמץ מה הם, כן. החזרתי לו במוחי.
״ מעניין.. אז, מה מביא אותך לציריך?״ רוי שואל.
״אה.. עסקים.״
הוא הרים גבה. ״עסקים שקשורים לאבנים אני מניח?״
צחקתי. ״איפה לומר את זה ככה, כן.״
ואפשר גם לומר את זה ככה שאת פה להרוג מישהו כדי שאת תוכלי לחיות, ואז זה יוריד אבן מליבך. עסקים, פשוט. התת מודע אומר במירמור.
״ואתה?״ שאלתי.
הוא הרים את ידו והראה לי את התג שלו. ״עסקים, גם.״
סקרתי את התג ונוכחתי לדעת שהוא שוטר מניו יורק.
שיט.
״איזה סוג של עסקים?״ זייפתי חיוך מפחדת שאיך שהוא נתפסתי.
כשהוא מחייך בקלילות, הוא עונה; ״אם הייתי אומר לך, הייתי חייב להרוג אותי.״
תצטרף לתור.
״ואוו. עד כדי כך הא?״ שאלתי כשאני חושבת שאולי חנפנות יעזור.
״אכן.״ רוי אומר.
דיברנו עוד כמה תחנות עד שהוא ירד ולקח את מספר הפאלפון שלי.
נשמתי עמוק ואמרתי לעצמי שהכול בסדר. נתתי לו שם מזויף, סיבה מזויפת ומספר מזויף. אין לי סיבה לדאוג.
לאחר כמה תחנות ירדתי בתחנה כששם המלון מתנוסס מאחוריו 'La Grande'.
נכנסתי לבפנים, עברתי בקבלה ועליתי לסוויטה. מיד כשנכנסתי קפצתי על המיטה ונשארתי שמה לפחות 20 דקות עד שקולו של יגב העיר אותי.
״אמלה!״ צרחתי וסרקתי את החדר בעיניים פעורות.
שמעתי אותו נאנח. ״שכחת שיש לך אוזניה שחבויה לך באוזן נכון?״
נאנחתי והנחתי יד על ליבי הפועם.
״תביא איזו שהיא אזהרה מוקדמת לפני, בסדר?״
״מאמי, קום קום. אין זמן לישון.״ יגב אמר והתנתק מהרשת.
חרקתי שיניים. אוף איתו.
מצאתי את השלט והדלקתי את הטליוויזה, בתקווה שאני כבר לא מופיעה שם.
Boy, was I wrong.
ערוץ 2 ראיין כול מיני אנשים. טוב, לא סתם כול מיני אנשים. אנשים שהכירו אותי.
״מה יש לך לומר על ליזי מלר?״ המראיינת שאלה כול פעם.
המרואיין הראשון היה פיט. לא יכולתי להוריד את עיני ממנו.
״מה אפשר לומר על ליזי?״ צחק פיט בעצב. ״קצת והרבה כאחד. היא מיסתורית וצפויה כאחת. היא החברה הכי טובה שלי, למרות שבזמן האחרון היה לנו ריב ולא דיברנו והכול, היא תמיד תהיה. בחיים, ובמוות.״
התיישבתי על השטיח כשעיני לא ממצמצות.
הבאה הייתה וונדי. ״אני אומר רק משהו אחד עליה, כי אם אני אגיד לכם את הכול..״ היא נחנקה מדמעות באמצע. ״אני אבכה.״ היא חייכה חיוך מריר והוסיפה; ״ליזי היא חידה. וביום ההולדת ה-27 שלה, היא הוכיחה זאת שוב. ואין דבר בעולם שיוכל לפצח אותה, אפילו-״ היא קטעה את עצמה. פיט הצטרף אליה והחזיק את ידה. הם היו.. כול כך חמודים ביחד. איך הייתי יכולה להיות כול כך עיוורת לפני כן?
״אם ליזי תראה את זה אי פעם אני בטוחה שהיא לא תסכים איתי, אבל.. שום דבר לא יפצח אותה, אפילו ׳אהבה׳.״
הבאה הייתה רונה. ״אחת מהעובדות האהובות עלי. ביום הולדתה התקשרתי אליה עשרות פעמיים כי קבענו ללכת לסושי ביחד לחגוג ו..״ היא מחתה דמעה. ״כול כך דאגתי לה.״ היא המשיכה לומר עוד כמה דברים שפירסמו את החברה שלה ׳בדרך אגב׳.
איזו צבועה אלוהים.
הבא היה בלייק; ״ואוו, זה בא בהפתעה לגמרי,״ הוא העביר את אצבעותיו הארוכות בתוך שערו. ״ כשאני מסתכל לאחורה, וחושב על כול הדברים שעיצבנו אותה, ועל הדברים שהיא עשתה שעיצבנו אותי, שהיה תכלס, הכול, יש לי דעה שונה. לא בגלל שהיא נחטפה/נעלמה/מתה ואלוהים יודע מה, אני פשוט מביט לאחורה בחיבה. מפתיע, אני יודע.״ הוא אמר וסיים עם זה.
המראיינת סיכמה את הכול ואז אמרה בסוף שמי שדאג ועידכן את המשטרה שמשהו לא כשורה היה בלייק, שהתקשרת אליי עשרות פעמים ולקרובים שלי (אין לי שמץ איך הוא הגיע אליהם).
כיביתי את הטלוויזיה ולאט לאט קמתי וניגשתי לשירותים.
המראה הראה לי דמות שונה ממה שאני רגילה לראות ברגיל. קודם כול, שערי הג'ינג'י נצבע לבלונד בשביל הסוואה. והדבר השני הם הדמעות שזלגו בלי סוף.
אני לא יכולה לעשות את זה. אני לא יכולה לקחת חיים ממישהו.
תגובה👆
הצבעות✌️
שבועיים חופש אחרונים. תהנו!!