Cry and cry again

פרק 3- "הפתעות לא תמיד טובות"

התעוררתי בבוקר מקרני השמש,
מצאתי את עצמי במיטה לא מוכרת מכוסה רק בשמיכה דקה,
ואז זה היכה בי, מה שקרה אתמול.
ראיתי את דניאל שוכב ליידי רגוע, אבל באותו הרגע איחלתי לו שיהיה לו את ההנגובר הכי חזק בעולם.
התלבשתי, אספתי את חפציי והזמנתי לי מונית הביתה.
השעה הייתה עשר בבוקר, בטח ג'קסון משתגע מדאגה ואני? אני חושבת כמה זולה אני ברגעים אלו

-

המונית הגיעה והסיעה אותי לבית,

נכנסתי הביתה, פותחת את הדלת בחשש ונכנסת פנימה, מקווה שג'קסון עדיין ישן או בראיונות לקולג'

סגרתי את הדלת והתחלתי לצעוד לכיוון המדרגות

לאיפה בדיוק את חושבת שאת הולכת?" שמעתי את קולו העצבני של ג'קסון"

לחדר שלי?" אני עונה בשאלה"

איפה היית אתמול?" הוא מגיע ישר לעיניין
"במסיבה בבית של ליאם, אמרתי לך כבר" אמרתי מתכוונת להמשיך לעלות במדרגות אבל ג'קסון תפס לי ביד בחוזקה וסובב אותי אליו
"אני לא חושב שהמסיבה הזאת המשיכה עד עכשיו, מה קרה מפלצת?" הוא נאנח וקרא לי בכינוי שהדביק לי מגיל 3.
נאנחתי, אני מתוסכלת, לא יכולה לראות ככה את אחי הגדול חסר אונים, אבל אני לא יכולה לספר לו על אתמול כי אני יודעת בעצמי שאני עדיין לא מוכנה להשלים עם זה שאתמול באמת קרה.
"ג'קסון, באמת שלא קרה כלום" אמרתי וחייכתי.
"סבבה" ג'קסון אמר וחיבק אותי.
עליתי לחדר שלי, נכנסת להתקלח ולהוריד ממני את הגועל שקרה אתמול בלילה, למרות שאני יודעת בעצמי שזה לא יעזור..
לבשתי בגדים נוחים ונכנסתי למיטה לישון אחרי כל מה שקרה.

-
התעוררתי בבוקר, השמש נעימה, הציפורים מצייצות, והריח הנעים של הפרחים
אבל זה לא מה שקרה
השמש סינוורה אותי, הציפורים עיצבנו אותי ובכלל לא היה ריח של פרחים.
קמתי מהמיטה בשביל להתארגן לבית ספר, לבשתי חולצה לבנה, ג'ינס שחור וג'קט בורדו, אספתי את שיערי לקוקו, נעלתי אולסטאר לבנות וירדתי למטה.
לא היה לי חשק לאכול בכלל
"את רוצה שאסיע אותך לבית ספר?" ג'קסון שאל
"כן" אמרתי וחייכתי
הוא אסף את המפתחות שלו מהשולחן ויצאנו מהבית לכיוון האוטו.
הגענו לבית ספר חיבקתי את ג'קסון ויצאתי מהאוטו.
נכנסתי בשער של הבית ספר והרגשתי שכולם מסתכלים עליי ומתלחששים, שכולם יודעים משהו שאני לא יודעת.
"מה?" צעקתי וכולם חזרו להתעסק בעיניינים שלהם, אף פעם לא יצא לי להיות ככה עצבנית אבל זה עבר כל גבול.
התקדמתי לכיוון הלוקר שלי, פתחתי אותו ונפל ממנו פתק.
'אם את לא רוצה שכולם ידעו על אתמול, תבואי לחדר של השרת בשיעור השני'.
אם מקודם הייתי עצבנית, עכשיו אני יותר עצבנית. מי כבר יכול לדעת על זה חוץ מדניאל?
דניאל.
הוצאתי את הספרים שלי מהלוקר, טרקתי את הדלת של הלוקר והתקדמתי לשיעור הראשון.
אחרי שעה של היסטוריה משעממת, שעוד רגע אנטיוכוס יוצא לך מהדף ומרביץ למורה בעצמו, הגיע הצילצול. רצתי במהירות מהכיתה לחדר של השרת, עצרתי לפני שאני פותחת את הדלת מנסה להסדיר את הנשימה שלי.
פתחתי את הדלת וראיתי את כל הרוע בהתגלמותו או בשמו הפרטי, דניאל.
״היי יסמין״ הוא אמר וחייך ברוע
״מה אתה רוצה?״ ירקתי בגועל ( הערת הכותבת: היא ירקה את המילים לא עליו:) )
״כדי לך לשנות את הצורך דיבור שלך אחרי מה שאני עומד להראות לך״ הוא אמר במרירות
והגיש לי את הפלאפון שלו
הפעלתי את הסירטון וראיתי את הסיוט שאני רואה כל לילה מאז, אותו אונס אותי.
״אתה גם צילמת את זה?״ הייתי המומה ״אתה חולה נפש״ צחקתי במרירות.
״אתה רוצה להעלות את זה לאתר כלשהו? מה אתה רוצה ממני?״ צעקתי
״רק רציתי להודיע, אם תגישי תלונה במשטרה- זה יופץ״ הוא אמר והתקדם לכיוון הדלת כשהוא מתנגש בכתף שלי בכוונה.
״ממש נהדר״ מילמלתי לעצמי השפלתי את הראש שלי למטה ויצאתי.
שאר היום עבר מהר בגלל שכל היוםרק חשבתי על הסירטון וכמה עוד ראו אותו..
-
נכנסתי הביתה טורקת את הדלת אחרי, ג'קסון לא בבית, הוא עוד בבית ספר. עליתי לחדר שלי, זרקתי את התיק שלי לרצפה ולקחתי בגדים נוחים למקלחת.
התקלחתי ושוב עלה הזיכרון הזה מהמסיבה בשבוע שעבר.. איך? איך הוא יכל לעשות לי את זה?
הוא אוהב אותי לא? למה הוא פתאום מאיים עליי ככה, אפילו לא חשבתי על לתלונן עליו במשטרה.

-נקודת מבט אמילי-
"נו אמרת לה כבר על הסירטון?" שאלתי את דניאל ששכב ליידי.
"כן אמרתי לה את זה היום" הוא אמר ונאנח.
התיישבתי ואמרתי בחשש "אתה עדיין אוהב אותה?"
"קצת, בכל זאת היינו שנה וקצת ביחד" הוא ענה
"אתה לא משאיר אותי לבד עכשיו, דווקא כשהתוכנית התחילה!" עניתי בכעס
"לא מה פתאום אל תדאגי" הוא אמר

-נקודת מבט יסמין-
יצאתי מהחדר מחפשת את ג'קסון. "ג'קסון? אתה בבית?" צעקתי
"אני בחדר" הוא צעק לי חזרה
"מה את עושה בבית מפלצת?" הוא שאל כשהוא מסותבב עם הכיסא שלו אליי
"כשהגעתי לא היית, מתי נכנסת?" שאלתי
"לפני חצי שעה אני חושב, מצטער שהייתי עד מאוחר בבית ספר פשוט השאירו אותי עוד שעתיים" הוא נאנח
"עד כדי כך אוהבים אותך בבית ספר ומשאירים אותך עד מאוחר?" צחקתי
"בטח מה את חושבת ובמיוחד שאני לא נמצא בשיעורים" הוא אמר וצחק
"אני סומך עלייך מפלצת, את הגאון של המשפחה" הוא אומר
"ועוד לחשוב שסמכתי עלייך" נאנחתי והוא צחק.
"רוצה נצא לטייל?" הוא אמר
"בטח" אמרתי וחייכתי, לא יזיק לי קצת להתאוורר.
"אז תתארגני ונלך" הוא אמר וחייך.
"אוקיי" אמרתי ועליתי במדרגות לכיוון החדר שלי.
לבשתי חולצה לבנה חלקה וג'ינס ארוך, התאפרתי קצת ואספתי את השיער לקוקו
"אני מוכנה" אמרתי בעודי יורדת במדרגות ולובשת את הג'קט מעור השחור שלי.
"יופי בואי" ג'קסון אמר ועטף אותי עם ידו
-
יצאנו לבחוץ, טיילנו עד הפארק והתיישבנו בספסל ליד המתקנים בגן
"את זוכרת שהיינו משחקים כאן שהיינו קטנים" ג'קסון שאל אותי
"בטח כאן הדבקת לי את הכינוי מפלצת" אמרתי וגיחחתי
"יסמין תאמיני לי שאת שווה את הכינוי הזה" הוא אמר וחייך
הוא קצת השכיח ממני לכמה רגעים את המקרה שקרה ועל זה אני מודה לו. שהוא מצא את הדברים שמצחיקים אותי בלי שידע בכלל מה קרה..
ישבנו עוד כמה דקות על הספסל ופתאום ראיתי זוג מתנשק (יותר נכון בולע) אחד את השני, הם נראו לי מוכרים.
צימצמתי את עניי כדי לזהות וצדקתי אלה היו דניאל ואמילי. הייתי בהלם, החברה הכי טובה שלי שאמורה להיות לצידי מתנשקת עם מה שיכולתי לקרוא לו חבר.
"זה לא אמילי ודניאל?" ג'קסון שאל בהפתעה
"כן זה הם" אמרתי והרגשתי דמעות במורד הלחיים שלי
"אני אפרק אותו מכות" ג'קסון אמר בזעם
"לא לא ג'קסון הוא לא שווה את זה" אמרתי במהירות והחזקתי בידו
ג'קסון שיחרר את היד שלי משחו והלך במהירות לכיוון דניאל ואמילי וצעק
"מה נראה לך? איזה מן חבר אתה? ואת איזה מן חברה טובה את? עם חברים כמוכם לא צריך אויבים"
"ואני מאחל לכם סרטן במוח אולי יכנס לשם קצת שכל" הוא הוסיף
אמילי הייתה בהלם וגם אני, היא התחילה לבכות ודניאל רק התעצבן
"יסמין קחי את אח שלך מכאן לפני שאני לא אשלוט בעצמי" דניאל אמר בכעס.
התעלמתי מדבריו ואמרתי לאמילי
"חשבתי שאת חברה טובה, מסתבר שטעיתי" ירקתי
"גם את לא טלית שכולה תכלת יסמין" היא צעקה
ניגבתי את הדמעות שלי ונשמתי עמוק
"אתם לא שווים את היחס והבכי שלי, תמשיכו איפה שהפסקתם, יצאו לכם ילדים יפים ביחד שקרנים ובוגדנים" אמרתי בכעס והלכתי
ג'קסון הלך במהירות כדי להדביק את הפער בנינו עד שנעצרתי בפתאומיות והתחלתי לבכות. ג'קסון חיבק אותי אמר "הם עוד ישלמו על זה את תראי" ונישק את ראשי ואני רק בכיתי וחיבקתי אותו חזק כדי שלא יברח לי כמו שני החברים הכי טובים שלי..
~

וואו אז ממש מצטערת שאני מעלה פרקים פעם בכמה זמן פשוט הפרקים עוד לא משוכתבים. כמו שאתם רואים אני לא מציבה מטרות אבל אני ממש אשמח לתגובות ולהצבעות.
אוהבת המון!