Cry and cry again

פרק 15- ״חוסר הבנה״

*ראש השנה האזרחי 2014*
״10, 9, 8, 7, 6, 5, 4, 3, 2, 1״ כולנו ספרנו ביחד
״שנה חדשההה״ צעקנו כולנו ודניאל משך אותי לנשיקה ארוכה
״אני אוהב אותך״ הוא אמר
אמילי עלתה על הבר שיכורה ובנס לא נפלה ממנו
נוקשת אל כוס עם מזלג ומרימה את הכוס שלה למעלה
״לעוד הרבה שנים כאלה, ושנמשיך להיות כאלה יפים״ היא צחקקה משיכרות ושתתה את כל תכולת הכוס
הנדתי את ראשי ושתתי את הנוזל הכתום בכוס שלי
התחלנו לרקוד עד שלא הרגשנו את הרגליים זה בהחלט היה אחד מהימים הכי טובים שלי
*הווה*
נעמדתי מול החלון בחדר שלי וחייכתי לנוכח הזיכרון הזה, אני שמחה שהייתי ילדה מאושרת
חבל שלא המשכתי להיות ילדה מאושרת..
״יסמין תזיזי את התחת שלך למטה, אנחנו מאחרים״ ג׳קסון חסר הטקט צעק לי מהקומה התחתונה.
ניגבתי את הדמעה הבודדה שירדה מעיניי חייכתי מול המראה או יותר נכון ניסיתי,
ירדתי במדרגות והופעתי לגלות את הפרצוף הכועס של ג׳קסון
״לעזאזל מה את עושה למעלה כל כך הרבה
זמן?״ הוא שאל בכעס
״לא משהו שאמור לעניין אותך״ הסטתי את מבטי ממנו מתגברת על הדמעות שלי.
״למה אתה לחוץ?״ שאלתי אותו כשיצאנו מהביניין
״אמרתי ללולה שאני אאסוף אותה ואני לגמרי מאחר וזה הכל בגללך״ הוא צעק
״סליחה״ לחשתי מבויישת שהרסתי לאחי הגדול את הדבר היחיד שהסב לו אושר.
השפלתי את ראשי משחקת באצבעותיי מחכה שג׳קסון יפתח את האוטו אבל זה לא קרה. הרגשתי צל מעליי, הרמתי את ראשי רואה את ג׳קסון נאנח
״לא התכוונתי להוציא עלייך את העצבים״ הוא אמר
הדמעות כבר עשו את שלהן, לא רק בגלל ג׳קסון בגלל כל החודש הזה שלא היה טוב אליי
חייכתי אליו דרך הדמעות, הוא היה נראה אבוד.
פיל טוב לב ומגושם שמנסה לעבור בחנות חרסינה ולהגיע בשלום לדלת היציאה
״אל תבכי...״ הוא לחש והתקדם לחבק אותי
ניגבתי את הדמעות שלי
״עכשיו אתה בטוח מאחר וזה שוב בגללי״ אמרתי מבין הדמעות.
״זה לא מה שחשוב עכשיו״ הוא אמר מלטף את גבי
נכנסנו לאוטו וג׳קסון נסע לכיוון הבית של לולה, נכנסה לאוטו נערה רזה אבל מלאה במקומות הנכונים, בלונדינית מתולתלת בעלת עיניים ירוקות חומות. היא נישקה את ג׳קסון והוא קרן מאושר. היא הסתובבה אליי וחיבקה אותי
״לולה זאת יסמין, אחותי הקטנה״ ג׳קסון אמר בחיוך והתחיל לנסוע לכיוון בית הספר שלנו
״את לומדת איתנו בבית ספר?״ היא שאלה בהתעניינות,
״כן״ חייכתי
״מגניב״ היא ענתה
״איזה מגמות בחרת?״ היא שאלה
היא ממש מלאת מרץ על הבוקר, כל מה שרציתי היה לישון כרגע.
״ביולוגיה ופיזיקה״ עניתי
״אז יש לנו עסק עם גאונה״ היא אמרה וצחקתי
ג׳קסון החנה את המכונית, יצאנו ממנה ואני נאלצתי להיפרד מהם וללכת לשיעור שלי.
״וואו יסמין איזה תספורת יפה״ אמילי צעקה לכיווני בציניות וכולם התחילו להתאסף סביבנו, לא שוב!
״את יודעת?״ היא התחילה לדבר
״זה היה ממש נחמד אם היה לך כאן כחול״ היא אמרה וכיוונה את אצבעותיה לכיוון העין שלי
״אבל למה צריך לדמיין כשאפשר להפוך את זה למציאות?״ היא שאלה
״תוםם״ היא צעקה ותוך שלוש שניות ניצב מולי בחור מנבחרת הפוטבול והחל להכות אותי,
לא כאב לי כבר המכות, כאב לי שאף אחד מהסובבים אותי לא אמר משהו, לא עשה משהו כדי להפסיק את זה.
לא החזרתי לו, אין למה. הוא ענק והמכות שלי לא יזיזו לו.. שכבתי על רצפת המסדרון כנועה כשמעליי יש חיה שלא מפסיקה להרביץ לי.