Cry and cry again

פרק 14- ״חתך״

את בסדר?
השאלה הזאת משגעת אותי, אנשים שלא אכפת להם ממך שואלים את זה ואי אפשר לפרט שהכל לא בסדר, שאני נשברת מבפנים...
״יסמין? את שומעת אותי?״ אחות בית הספר נקשה מולי עם אצבעותה
״כן״ עניתי עם חיוך עייף
״סיימת את הזריקה״ היא אמרה וניגבה את המקום שהוזרק בו עם חומר חיטוי.
״תודה״ מילמלתי ויצאתי מחדר האחות
אני רוצה לפעמים שהזמן ייעצר, שאני אוכל לקחת הפסקה מהמציאות המשוגעת הזאת ולנשום.
״יסמין רק שתדעי שיש לך חזיה ממש יפה״
״איזה מידה את?״
ועוד כל מיני העלבות כאלה תקפו אותי במהלך היום בעקבות הסירטון שאמילי ודניאל פרסמו בכל מקום אפשרי.
אי אפשר לתאר את רמת העלבון שאני חווה, אני כל כך מתביישת בעצמי ובזה שאני נותנת לזה לקרות.
רצתי הביתה, הכי מהר שיכולתי. פתחתי את הדלת בחוזקה וטרקתי אותה. רצה לכיוון השירותים.
פתחתי את דלת השירותים מחפשת בעקבות סכין הגילוח שלי, שברתי אותו והוצאתי את הסכינים.
אני לא ראיתי את עצמי מגיעה למצב הזה, שעד לפני חודש וחצי לא היו פתחות לפניי האופצויות האלה.
אני שולחת את היד מעל לכיור ומתחילה לחתוך
״אחד.. בשביל דניאל״ אני לוחשת
״אחד בשביל.. אמילי״ חתכתי בשנית
״ואחד בשביל זואי״ חתכתי את החתך האחרון שלי
הדם זלג לכיור ואיתו הדמעות, התחלתי לראות מטושטש.. מה עשיתי לעזאזל?
ניגבתי את הדם מהכיור ומהחתכים, מתאפסת על עצמי וחובשת את המקום החתוך.
איך גרמתי לעצמי לעשות את זה? למה נתתי להם להשפיע עליי כל כך?
יצאתי מהמקלחת פושטת את בגדיי ומחליפה לג׳ינס, חולצה ארוכה ומעיל שחור.
חבשתי כובע גרב שחור ויצאתי מהבית נועלת אותו מתקדמת לכיוון הפארק.
מרחוק ראיתי את דמותו של כריס
״כריס״ צעקתי ורצתי לכיוונו
הוא הסתובב לכיווני וחייך
״יסמין ליי דנקן״ הוא אמר את שמי המלא בחיוך
״אף פעם לא נמאס״ הוא הודה
״באמת לא הבנתי למה אתה קורא לי בשמי המלא״ אמרתי מאלצת חיוך
״אני חושב שלא סתם נותנים לאנשים שני שמות״ כריס החל לשתף אותי במה שהוא חושב, כמו תמיד.
״אצלי זה לא כל כך משמעותי״ נאנחתי
באמת שזה לא כל כך משמעותי, אבא שלי רצה את השם יסמין ואמא שלי רצתה את השם ליי על שם סבתא שלי וככה יצא השם שלי.
״מה השם המלא שלך?״ שאלתי בהתעניינות
״כריס ג׳ונסון״ הוא השיב
״כריס זה קיצור של כריסטופר, סבא שלי״ הוא חייך אליי
אילצתי חיוך
״אני אולי מכיר אותך שבוע וקצת אבל אני יודע שקרה משהו״ לעזאזל אני עד כדי כך שקופה?
״לא קרה כלום״ אמרתי בולעת את הגוש שעולה בגרוני
״אל תשקרי לי יסמין״ הוא אמר
התקדמנו לכיוון הספסל הקבוע שלנו והתיישבנו, התלבטתי אם לספר לו או לא
״סתם נזכרתי בסבתא שלי, התגעגעתי אליה״ תירצתי
״אז תגידי״ הוא אמר וחיבק אותי
״אני מבין אותך, אני מתגעגע לסבתא שלי גם לפעמים״ הוא חייך אליי
חייכתי אליו, מודה לאלוהים שלפחות אחד תומך בי..