Cry and cry again

פרק 25- ״try and try again״

פרק אחרון :(
נכנסתי הביתה מתנשמת ומתנשפת מהריצה הארוכה, מהבריחה מהילדים שמציקים לי ואולי גם בריחה מעצמי.
נשענתי על הדלת מחליקה למטה רטובה מהגשם הכבד שיורד בחוץ וגם מהדמעות שלא הפסיקו לזלוג.
אני עדיין לא מבינה איך כל זה קרה?
הסתכלתי על עצמי במראה, מכוערת שכמוני, השיער החום שלי היה מבולגן ומלא לכלוך שהילדים זרקו עלי.
הידיים שלי.. שאני לא אתחיל לספר עליהם- כולן היו מלאות חתכים.
העיניים הירוקות כמו צפרדע היו נפוחות מהבכי ומהרחמים העצמיים שלי. מילות הגנאי עדיין התרוצצו בראשי
״שמנה״, ״מכוערת״, ״עדיף שתמותי״, ״מי בכלל יגע בך״, ״את דוחה״.
התחלתי להוציא מראשי את הליכלוך ולגזור את חתיכות השיער שהיו דבוקים עליהם מסטיקים.
לא כואב לי על כל מה שאני עוברת, כואב לי על זה שאיבדתי את החברים הטובים שלי.
נמאס לי כבר מהמצב שאליו הגעתי, עליתי לכיוון השירותים פותחת את הארון תרופות מוציאה את הכדורים שאמורים לקחת אותי למקום שיהיה לי בו יותר טוב
התחלתי לבכות, להילחץ ״את כל כך מטומטמת״ מילמלתי לעצמי והתחלתי לבכות בהיסטריה, הלכתי אחורה תוך כדי בכי ונפלתי, כל הכדורים התפזרו. התחלתי לאסוף אותם ביד שלי מתקדמת לכיור ממלאה כוס של מים מתכננת להתחיל לשתות את הכל.
התחלתי לשתות את כל הכדורים והכל נהיה מסוחרר נפלתי על הרצפה, מקווה שאני לא אקח יותר חלק בעולם הזה..
--------
Sometimes it all gets a little too much
But you gotta realize that soon the fog will clear up
And you don't have to be afraid, because we're all the same
And we know that sometimes it all
gets a little too much
------
״למה ויתרת ככה על החיים שלך?״ פתחתי את עינייים שלי רואה שאני בתוך חדר לבן לבד שומעת כל מיני קולות ובכי.
״חשבתי שאת תהיי יותר חזקה..״
״יסמין את חייבת להתעורר״
״אתם בטח עובדים עליי״
״יסמין תתעוררי״
כיסיתי את האוזניים שלי, מתקפלת מתחילה לבכות, תתנו לי להגיע למעלה, אני לא רוצה לחיות בעולם הזה.
״יסמיני, יסמיני שלי?״ סבתא שלי שנפטרה לפני שנה שהייתי קרובה אליה כל כך, נכנסה לחדר הלבן שאני נמצאת בו
״סבתא״ אמרתי רצה אליה והיא מחבקת אותי כשאני בוכה לה על הכתף
״למה עשית לך את זה יסמיני?״ היא שאלה רועדת מעט
״קשה לי כל כך למטה״ אמרתי בוכה
״קצת קשה אז מוותרים ככה על החיים? את יותר חזקה ממה שאת יכולה לדמיין״ היא אמרה מעודדת אותי
״יש אנשים שמתים כשהם לא רוצים, תאונות, מחלות, את רוצה לחיות יותר ממה שאת יכולה לדמיין יסמין..״ היא אמרה ונעלמה
-------
התעוררתי בחדר לבן אחר, מלא במכונות וציפצופים
״היא התעוררה״ ג׳קסון צעק ואני פתחתי את העיניים יותר רואה את אמא ואבא שלי, כריס, אלינור ולולה
״אני לא מאמין שאת חיה״ ג׳קסון אמר מחבק אותי חזק
״למה עשית את זה?״ אמא שלי שאלה ודמעה בוגדנית נזלה מעיניי
״לפעמים זה פשוט יותר מידי״ לחשתי
הרופא נכנס לחדר בסערה
״יסמין, כנראה לא מתאים לאלוהים לקחת אותך עכשיו״ הוא צחק ואבא שלי הסתכל עליו במבט חודר והרופא שתק
״טוב בכל מקרה עברת מוות קליני, קמת לתחייה מחדש, זה דבר מאוד נדיר״ הוא אמר ובנימה זו יצא ואני הבנתי שויתרתי מהר מידי ואני מודה לאלוהים שאני נמצאת עכשיו עם מי שאני אוהבת..
------
נכנסתי בשער בית הבית ספר, אני יכולה לעשות את זה
״יסמינוש, מה קורה?״ מי אם לא אמילי נגלתה מול פניי עם קול סרקסטי
לא נמאס לה כנראה, התחלתי להתקדם מתעלמת ממנה לכיוון הכיתה
״היי, היי, לאן זה?״ היא אמרה ועצרה אותי
״את לא הולכת עד שאני אומרת לך״ היא אמרה
-נקודת מבט אמילי-
אני כל כך שונאת אותה, אף פעם לא שנאתי בן אדם כמוהה.
יש לה הכל בחיים, הכל היא לקחה לי ואפילו לא שמה לב, את החבר שאני התאהבתי בו לפנייה ולא היה לי את האומץ להתחיל איתו, את כל התארים של ׳הכי יפה׳ ׳הכי חכמה׳
נמאס לי להיות מקום שני, הרבה יגידו שזאת לא סיבה להתעלל בה ככה אבל אצלי זאת סיבה מאוד מוצדקת, זה מה שמגיע לה.
״את יכולה לעזוב אותי כבר?״ היא זעקה ולי נמאס כבר, הצמדתי אותה ללוקרים מחזיקה בגרון שלה ומתחילה לחנוק אותה תוך כמה שניות הרגשתי את הרצפה מקרוב וראיתי את כריס מעליי, מה הוא עושה פה??
-נקודת מבט יסמין-
״מה את עושה לה?״ כריס צעק ותלמידים התחילו להתאסף סביבינו
״הצלחנו להיות יותר חכמים ממך״ אמרתי לאמילי ששכבה על הרצפה
״אני לא מאמין שאחותי הקטנה והתמימה עשתה את כל זה״ כריס אמר מיואש
אמילי קמה ואמרה ״זה לא מה שאתה חושב״
״אה, אז בדקת אם היא הופכת לסגולה כשחונקים אותה?״ הוא צעק עליה עכשיו כמעט כל תלמידי בית ספר היה סביבנו וג׳קסון מביניהם
״אני לא מבינה למה עשית לי את זה מלחתחילה, אני לא עשיתי לך שום דבר רע, להפך היינו חברות״ אמרתי בבלבול
״את אולי חושבת שלא עשית לי כלום״ אמילי מילמלה
״אז את מוכנה להסביר?״ שאלתי
״את כל החיים לקחת לי את הדברים שרציתי, את מי שאהבתי, את התארים שכל כך רציתי ואת הדברים שרק חלמתי עליהם.
יש לך אח שתמיד מגן עלייך כששלי הלך לפנימיה כל השנים״ היא אמרה והצביעה על כריס
״אז התחלתי לקנא, כנראה שיותר מידי, והנה אנחנו היום, אבל זה לא מה שרציתי שיקרה״ היא אמרה במהירות
״יסמין, אני גם ממש מצטער, לא חשבתי שזה יגיע לרמות כאלה״ דניאל יצא וראיתי שג׳קסון לא יכל להתאפק יותר ונכנס לתוך המעגל שנוצר
״אה אתה מצטער חתיכת מניאק?״ הוא צעק והוריד לו אגרוף
הסתכלתי לכיוון אמילי וראיתי שגם זואי הצטרפה אליה ״יסמין אני לא אסלח לעצמי לעולם על מה שעשיתי לך״ היא אמרה
״את תסלחי לי מתי שהוא?״ אמילי שאלה לא מתייחסת למה שקרה לפני כמה שניות
״אני לא חושבת שאני אוכל אי פעם לשכוח את מה שעשית לי והעברת אותי, בזכותך הכרתי בעצמי צדדים שלא ראיתי קודם, הכרתי אנשים חדשים שאני יודעת שהם תמיד יהיו שם בשבילי, ואתם, כל מי ששתק, שעמד בצד ולא התנגד, אתם הכי פגעתם בי, כי הסכמתם לזה להתאפשר, והסכמתם לזה לקרות. ׳שתיקה מעידה על הסכמה׳ וזה בדיוק למקרה הזה, אתם פגעתם בי לא פחות מהם. הם ביקשו סליחה, התחרטו, ואתם לא. אז אני מודה לכל מי שלקח חלק בלהרוס לי את החיים, הפכתי לבן אדם טוב יותר ממה שהייתי פעם, תודה רבה לכם״
אמרתי ויצאתי מהמעגל מתקדמת ליציאה מהבית ספר
״יסמין״ כריס קרא לי רץ אחרי ואני עצרתי מחייכת
״אני מצטער שעברת את כל זה ושלא האמנתי לך״ הוא אמר וחיבק אותי
יצאנו שנינו מבית הספר כשאני מובילה את שנינו לים.
אחרי כמה דקות של הליכה שקטה הגענו לים ואני התיישבתי על החול הרך מחבקת את הרגליים שלי מרשה לעצמי להתפרק אחרי כל התקופה הזו.
כריס חיבק אותי ואני התחלתי למלמל בבכי
״אני לא מאמינה שעברתי את כל התקופה הזו, לבד, לקראת הסוף ביחד ולא חשבתי שזה יסתיים מתי שהוא, אבל הנה זה נגמר ואני לא מרגישה אפילו הקלה״ הרמתי את ראשי וכריס ניגב את הדמעות שלי בעזרת אגודלו
״אני חושב שאת מדהימה יסמין, את כל כך חזקה, את צריכה להיות גאה בעצמך, לא כל אחד עובר את זה, אני מעריץ אותך ואני עדיין לא מאמין שאחותי עשתה לך את זה״ הוא שיתף אותי ורכן לעברי, הרגשתי את נשימותיו החמות על השפתיים שלי
״אני חייב להודות יסמין, את הדבר הכי יפה שראיתי בחיי״ הוא מלמל וריסק את השפתיים שלו על שלי, לא התנגדתי, נישקתי אותו בחזרה מאפשרת לו לנשק אותי בעדינות.
זאת הייתה נשיקה של אהבה ולא יותר מזה, אהבתי כל כך את מי שמנשק אותי כרגע.
הרגשתי אושר, כל כך הרבה אושר שלא ידעתי איך להכיל את זה כל התקופה הזו...
אני כל כך שמחה שעברתי את זה ונשארתי חזקה, לא נתתי להם להכניע אותי, אני גאה בעצמי ולמי שהפכתי.
----------------
-נקודת מבט דניאל-
ישבתי בתחנת משטרה מזיע מלחץ, הגיע שוטר ולקח אותי לחדר חקירות. נכנסתי יושב על הכיסא הרעוע והאור החלש מאיר רק עליי ועל החוקר
״אז הגעת היום לכאן כדי להודות שאתה אנסת את יסמין?״ הוא שאל בכבדות
״כן״ עניתי והשפלתי את הראש שלי בולע את הרוק שלי
-נקודת מבט יסמין-
*אחרי חודש*
נכנסתי בשערי בית הספר בגאווה, לא מרגישה שום איום, נכנסתי למסדרון ואלינור הצטרפה אליי להליכה לכיתה. היא עברה לבית ספר שלי אחרי מה שקרה והבינה שיהיה לה יותר טוב בבית ספר שלנו.
אני וכריס עדיין ביחד והיום ג׳קסון ולולה חוגגים שנה ביחד. הם יפים ביחד. אני מאושרת כשאני רואה את הסובבים אותי מאושרים.
הדברים עכשיו יותר טובים ממה שהיו פעם, אני מרגישה כל כך שלמה עם עצמי.
ואני הבנתי כמה דברים ממה שעברתי:
חברים טובים נשארים איתך למרות הכל, לא משנה מה יקרה. ככה יודעים מי חבר אמיתי.
צריך להעריך את עצמנו, לאהוב את עצמנו, כי אין עוד אנשים כמונו בעולם.
מי שאוהב אותך באמת, בחיים לא יקנא לך או בך, זה מה שחברות כוללת.
צריך לנסות, לא להתייאש, אף פעם לא לחשוב על הדברים הרעים כשרע לנו, זה לא יעזור..
לפעמים גם צריך לפתוח את העיניים ולהביט מסביב, לקרוא מצבים ולהבין אותם כמו שצריך, אולי אני לא הבנתי אבל לא צריך להוביל למצב כזה..
אנחנו לא מושלמים, אנחנו אמיתיים.
אנחנו יפים גם בלי שיגידו לנו את זה,
תמיד תהיו מי שאתם כי כל האחרים כבר תפוסים..
החיוך שלנו יכול לשנות כל כך הרבה דברים, אל תשברו בחיים.
תחייכו תמיד ותשלחו להם את המבט הזה, שזאת מלחמה ואתם מנצחים.
אני עכשיו חזקה יותר, ואתם?