״היי״ חייכתי והתיישבתי ליד כריס בספסל הקבוע שלנו
״היי״ הוא אמר קצת לחוץ בגלל שאמרתי לו שזה משהו חשוב
״תראה, אני לא יודעת איך להתחיל את זה כל כך״ אמרתי נבוכה מעט
״כנראה שמההתחלה..״ הוא עודד אותי להתחיל את הסיפור
״תראה, לפני בערך חמישה חודשים יצאתי למסיבה ושם החבר שלי אנס אותי. זה התגלגל לכך שנפרדנו והחברה הכי טובה שלי הייתה איתו מאחורי הגב שלי כל הזמן הזה״ נאנחתי
״איזה מטומטמת״ כריס אמר, האירוניה.
״גליתי אחרי כמה שבועות שאני בהריון, עברתי הפלה והתחילו עליי חרם בבית ספר. אני לא יודעת למה ואיך אבל זאת החברה הכי טובה שלי לשעבר שעשתה את כל זה.. זה הכל ועכשיו אני עוברת הצקות על ידי החברה הכי טובה שלי לשעבר וכל הסובבים״ סיימתי אבל יודעת שזאת לא הפצצה הגדולה עדיין
״וואו, אני לא מאמי-״ ״זה לא הכל״ קטעתי אותו
״זה לא הכל??״ הוא הופתע
״החברה הכי טובה שלי שמעבירה כרגע חרם עליי.. היא, בעצם אחותך״ אמרתי במהירות
״אחותי.. אמילי?״ הוא אמר עוצם את עיניו ונאנח
״כן״ אמרתי קוברת את פני בידי והדמעות מתחילות לזלוג לבד כשכריס מחבק אותי
״אתה ללא ספק הארת את התקופה האפלה שלי כריס״ התוודתי יודעת כרגע שאני יותר מאוהבת את הבן אדם שמולי
״אני שמח לדעת את זה״ הוא אמר מחבק אותי כשאני בוכה על הכתף שלו
״יסמין יש משהו שאני לא מבין״ הוא אמר מסתכל עליי ואני מנגבת את הדמעות
״מה אתה לא מבין?״ שאלתי
״זה לא הגיוני שזה מה שאת אמרת על אחותי הקטנה״ הוא לא האמין לי
״אני יודעת שזה נשמע מוזר, אתה יודע מה? אולי תבוא איתי מחר לבית ספר ותראה בעצמך?״ הצעתי והוא הסכים
״הא ושכחתי מזה לגמרי, עוד כמה ימים היום הולדת של ג׳קסון אתה תגיע?״ קיוויתי כל כך שהוא יגיע
״בטח שאני אגיע״ הוא אמר וחייך את החיוך הממיס שלו..
״טוב אז מחר בבוקר ניפגש כאן ונלך יחד לבית ספר שלי?״ הצעתי
״ברור״ הוא אמר ונעמדנו
״יסמין את חייבת לדעת שאני כאן לכל מה שתצטרכי, לא משנה מה יקרה״ הוא אמר כשהייתי אסופה בחיבוק שלו
-
״אנחנו חייבות לקנות בלונים, להוציא אותו מהבית יסמין את בכלל מקשיבה לי??״ לולה שאלה אותי והקישה באצבעותיה מול פניי
״אה, כן בטח״ אמרתי יוצאת מהמחשבות שלי על כל מה שקרה
״את חייבת להתרכז, היום הולדת עוד יומיים וכבר כולם אישרו לי הגעה. את תוכלי לעקב אותו?״ היא שאלה אותי
״אני? למה דווקא אני?״ שאלתי במהירות
״כי אני צריכה לארגן את הבית, בבקשה תעזרי לי עם זה ותעקבי אותו?״ היא התחננה
״טוב בסדר״ נאנחתי והיא מחאה כפיים וחייכה
״אה ולולה, אני יכולה להזמין שני חברים?״ שאלתי אותה והיא חייכה
״כמובן״
-
׳היי יסמין, זאת אלינור רוצה לבוא אליי?׳ קיבלתי הודעה כרגע, סוף סוף אני בונה את עצמי מחדש אחרי כל התקופה הזו שהייתי לבד..
׳ברור, מתי את רוצה?׳ שלחתי והיא ענתה לי במהירות ׳עכשיו, אני אשלח לך את הכתובת׳
אלינור שלחה לי את הכתובת וראיתי שהיא לא רחוקה ממני כל כך.
התלבשתי וירדתי לכיוון הדלת יוצאת מהבית ונועלת אותו, התקדמתי לכיוון הכתובת שאלינור נתנה לי.
לאחר שראיתי את הבית כמזוהה של אלינור, התקדמתי לדלת ותיקתקתי.
תוך כמה שניות הדלת נפתחה ונמשכתי לחיבוק על ידי זרועות דקיקות המזוהות כשל אלינור
״היי״ אמרתי וציחקקתי
״היי״ היא אמרה וחייכה
״מה קורה אלי?״ שאלתי והיא הובילה אותנו לחדר שלה
״הכל בסדר ואיתך?״ היא התעניינה
״אני בסדר, עוד לא הגעתי לבית ספר אחרי הסירטון שהעלתי, אני יותר מידי מפחדת״ שיתפתי את אלינור
״אוי.. אני ממש מצטערת, גם המצב שלי לא מזהיר כל כך״ היא אמרה כאות הזדהות
״מה קרה?״ שאלתי אותה
״ההתעללויות חוזרות שוב ושוב ונהיות יותר חמורות״ היא אמרה והבנתי אותה מאוד.
״לפחות יש לנו משהו במשותף״ צחקתי בציניות והיא גיחחה.
במהלך הערב שיתפתי אותה לגבי כל מה שקרה לי וגם היא שיתפה אותי. מסתבר שחבר שלה לשעבר מעביר אותה גהינום והיא כל כך סובלת ממנו.
אבל יש לנו עוד דבר במשותף, שתינו מקוות לעתיד טוב יותר...
-----------
עוד שני פרקים מסתיים הסיפור.. :(
YOU ARE READING
Cry and cry again
Teen Fictionיסמין, ילדה מקובלת ואהובה על כולם. כובשת עם הפשטות והחיוך המהפנט שלה נופלת לבור ללא לתחתית שנקרא בריונות. אבל היא לא ידעה שהחברה הכי טובה שלה היא זאת שחפרה את הבור הזה מסביבה כל הזמן הזה... - אזהרות: -אובדנות -פגיעה עצמית הקריאה היא באחריות הקורא ב...