Cry and cry again

פרק 13- ״שבורה״

שבוע לאחר מכן
״נמאס לי״ אמרתי תחת נשימתי בדרך לבית
״בואי הנה את חושבת שסיימנו איתך?״ אמילי אמרה ותוך שלוש שניות מצאתי את עצמי נחבטת על הריצפה שוב ושוב עד כמעט אובדן הכרה.
הם לא רוצים להרוג אותי, הם רוצים להכאיב לי.
הם בועטים בי, מושיבים אותי על הספסל שהיה מלא בחוויות טובות עם כריס, אבל לא עכשיו, עכשיו הוא הספסל הכי שנוא עליי בפארק, למה ייצרו אותו בכלל?
אמילי מתקרבת אליי עם סכין, מאיפה היא הביאה אותו בכלל?
הנשימה שלי התחילה להתגבר עם כל צעד שלה לכיווני
״מ..מה.. את עו..שה?״ התחלתי לגמגם
היא מתחילה ללטף את פני עם הצד הלא חד של הסכין ואני רועדת מפחד
״איפה אני רוצה להכאיב לך..״ היא שאלה
״כאן?״ היא שאלה וכיוונה את הסכין שלה ללב שלי
״או כאן?״ היא שאלה וכיוונה לראש שלי
״לא אבל אני לא רוצה להרוג אותך״ היא המשיכה לדבר לעצמה, בלעתי את הרוק שלי בפחד
״אני רוצה להשפיל אותך״ היא אמרה וגזרה את חולצתי חושפת את החזיה שלי כשמאחוריה עוד ילד ומצלם את ההשפלה שלי.
היא שלפה מספריים והחלה לגזור את שיערי, חטפתי אותו מהר מהיד שלה והתחלתי לרוץ, לרוץ כמו שלא רצתי בחיי.
״אל תדאגי יסמין, זה לא הסוף״ אמילי צעקה מסובבת את המספריים על האצבע שלה.
סגרתי את הג׳קט שלי תוך כדי ריצה לבית,
נכנסתי הביתה בשקט מתגנבת לחדר בלי שג׳קסון ישים לב.
נכנסתי להתקלח, יצאתי מתלבשת ומסתכלת במראה על השיער שלי שאם פעם היה ארוך עכשיו הוא מגיע לי עד לכתפיים בזכות אמילי.
ישרתי את התיספורת הבלתי רצויה שאצטרך להתרגל אלייה.
התחלתי לבכות מול הראי,
״מה את שווה יסמין דנקן? תעני לי״ צרחתי בכאב
״ועוד לחשוב שפעם היית אהובה.. איך? את מכוערת״ לחשתי את החלק האחרון
ניגבתי את הדמעות, מתאפרת ויוצאת לכיוון החדר שלי שבדרך אני נתקלת בג׳קסון
״איזה יפה לך התספורת״ הוא אמר בחיוך ונגע בקצוות שיערי
״תודה״ אמרתי מתאפקת לא להתחיל לבכות
״מה גרם ליסמין ליי דנקן להיפרד מהשיער
שלה?״
״רציתי שינוי״ אמרתי חנוקה
הפלאפון של ג׳קסון צילצל והוא סימן לי לחכות שנייה
״... גם אני אוהב אותך״ הוא אמר וניתק
״יש משהו שאתה רוצה לספר לי?״ שאלתי רומזת לו
״האמת שרציתי ממזמן לספר לך אבל זה לא הזדמן לי״ הוא התחיל לתרץ
״אפשר לכתוב ספר עם התירוצים שלך״ אמרתי וגיחחתי
התקדמנו לכיוון הסלון מתיישבים
״קוראים לה לולה-״ ״לולה? זה לא שם של כלבה?״ קטעתי אותו באמצע
״תמיד ידעתי שאתה חובב כלבות״ אמרתי בצחוק
״אם תתני לי לסיים את תדעי״ הוא אמר וחייך חיוך ציני
״הכרנו דרך חברים משותפים ואנחנו חברים חודשיים״ הוא אמר וכשהוא מדבר עלייה הוא נראה כל כך מאושר
״רואים שהיא עושה לך טוב״ אמרתי בשמחה
״היא מדהימה, וגם שווה״ הוא אמר ומקבל ממני סטירה בראש
״זה לא מה שחשוב, האופי זה הדבר הכי חשוב״ אמרתי
״תראו מי מדברת... הגברת שרק היופי שלה מעניין אותה״ הוא אמר בהתנשאות עלובה
״ואני חשבתי שהתבגרת״ עניתי בגילגול עיניים
״אני בחיים לא אתבגר, תביני״ הוא אמר עוטף אותי בידו ומוחץ לי את הפרצוף
״את זה אני יעשה לך גם כשאני אהיה בן 90״
״מי אמר שתחייה עד אז״ אמרתי
״לא הייתי נותנת לך לעקוף את הארבעים״ הוספתי
״באמת? תראי איזה שרירן״ הוא אמר ועושה שריר ביד
״ראית את הכרס שגדלה לך?״ שאלתי נוגעת בכרס שלו
״זה לא כרס״ הוא התגונן
בהחלט השיחה עם ג׳קסון עודדה אותי יותר משחשבתי..
אני מקווה שימשיכו ימים כאלה