Cry and cry again

פרק 12- ״ג׳ון גרין״

״את בסדר?״ שמעתי צלצול הודעה מהפלאפון שלי
פתחתי את הפלאפון והופתעתי לגלות שההודעה היא מדניאל
״כן״ השבתי וסגרתי את הפלאפון, טוב שהוא נזכר.
אני לא מתכוונת להתחיל לספר לו את כל מה שאני מרגישה.
קמתי מהמיטה מתקדמת לכיוון הארון לובשת טייץ אפור, חולצת אדידס כחולה ונועלת את הנייק השחורות שאני אוהבת כל כך.
יצאתי מהבית לכיוון הפארק הקרוב לצאת קצת מהבית.
נמאס לי, אני לא מפסיקה לקבל התראות של הקבוצה הזאת בפייסבוק, אני לא יכולה לצאת ממנה. לעזאזל מה אני עושה?
אני נאנחת מפעילה את הפלייליסט שלי מתחילה לטייל קצת בפארק שבו ביליתי את רוב ילדותי,
אני מתחילה לחשוב מה אם לא היה הפלה טבעית.. מה הייתי עושה? זה גוף חי, זה נשמה שיכולתי לקחת!
אני לא יכולה לספר את זה לאף אחד! אי אפשר פשוט, גם אם כן, מאיפה מתחילים? כמובן שמההתחלה אבל זה בילתי אפשרי. אי אפשר לתאר את מה שאנחנו חווים.
התיישבתי על הספסל הקבוע שלי, פותחת את הספר האהוב עליי ׳מחפשים את אלסקה׳ זה פשוט לא ניתן להסברה כמה שהספר הזה מושלם!
אני קוראת נעצרת על הקטע:
״אתה מעביר את כל החיים שלך תקוע במבוך, חושב על איך לברוח ממנו יום אחד, וכמה זה יהיה מדהים, ומה שנותן לך כוח להמשיך הלאה אלה הדמיונות שלך על העתיד, אבל אתה אף פעם לא באמת עושה את זה. אתה רק משתמש בעתיד כדי לברוח מהווה״
וואו, זה כל כך נכון. אני אוהבת את אלסקה, היא מגניבה, לא אכפת לה מאף אחד או מה חושבים עליה- ״מחפשים את אלסקה? וואו אחלה ספר״
קול זר קטע את מחשבותיי
הסתכלתי למעלה מסתנוורת מהשמש אז הרמתי את ידי מעל העיניים כדי שאוכל לראות את הנער שנעמד מולי
״כן הוא האהוב ביותר עליי״ עניתי בחיוך
״יש לך טעם טוב״ אמר הנער מחוסר השם תוך כדי שהוא מתיישב ליידי
״כריס״ הוא מושיט לי את ידו ללחיצת יד
״יסמין״ אני לוחצת ליידו ומחייכת
הנער שמולי בעל עיניים כחולות בהירות ושיער חום בהיר, וואו הוא היה מושלם.
״נחמד לדעת שיש בנים שאוהבים את ג׳ון גרין״ אני אומרת בחיוך
״איך אפשר שלא״ הוא אמר בחיוך
״בת כמה את?״ הוא שאל
״17״ השבתי
״ואתה?״ אני מוסיפה
״18״ הוא השיב
״רוצה לטייל קצת?״ הוא שאל והינהנתי
״אז אתה גר באיזור?״ שאלתי
״כן, עברתי לשכונה השבוע״ הוא אמר
עברה שעה ואנחנו מדברים על כל דבר אפשרי, לא חשבתי שאני אתחבר כל כך לבן אדם שהכרתי לפני שעה.
התחלנו להתקדם לכיוון הבית שלי כשאנחנו מדברים על כל מיני דברים,
״כן אני כשאני אוכלת פיצה אני אוכלת את הקשה קודם״ אמרתי לכריס כשדיברנו על מנהגים מפגרים שלנו
״וואו זה ממש מוזר״ הוא צחק
״מה לעשות אני לא אוהבת את הקשה״ אמרתי וצחקתי איתו
הגענו לכיוון הדלת של הבית שלי,
״היה לי ממש כיף היום״ אמרתי
״גם לי, את מדהימה יסמין״ הוא אמר וחייך
״לילה טוב״ אמרנו ביחד והתחבקנו
נכנסתי לבית מאושרת סוף סוף אחרי כל התקופה הזאת..