למחרת בבוקר קמתי עם הרגשה טובה.
חייכתי לעצמי כשלבשתי את הקפוצ'ון של blink 182, ג'ינס ואולסטאר.
הסתכלתי על עצמי במראה. לא נראיתי מיוחדת, או שונה, חוץ מזה שהשיער הבהיר שלי הזדקר לכל הכיוונים. נאנחתי וכיסיתי אותו בכובע צמר אפור.
גמרתי להתארגן לפני כולם, אז ניצלתי את הזמן להכין שוקו חם. מזג האוויר התקרר בכל יום שעבר והנחתי שבימים הקרובים גם ירד שלג.
חיממתי את כפות ידי על גב כוס הקלקר עם השוקו.
לוק ואשטון מזגו לעצמם והתישבו לידי, משפשפים עיניים עייפות.
"חשבתי שזה יהיה יותר כמו חופשה" מלמל לוק "אבל הכל כל-כך עמוס ואין לי מספיק שעות שינה" הוא רטן.
צחקתי "אחרי שיגמר המחנה תוכל ללכת לשקוע בשינת החורף שלך."
"לא יקרה" אשטון הצטרף לשיחה "אחרי המחנה אנחנו יוצאים למסע הופעות."
"עוד יותר מעייף" לוק נאנח ובהה בשוקו שלו ביאוש.
לא ידעתי מה לומר. אני מניחה שהוא צודק.
קאלום ומייקל הצטרפו אלינו.
קאלום התנהג כאילו אנחנו רק ידידים, אבל מידי פעם הוא שלח לי חיוך או קריצה שהבהירו היטב את כוונותיו. גלגלתי עיניים. אני מקווה שאשטון ומייקל לא שמו לב לזה, אבל יש לי הרגשה שלוק יודע הכל. אולי הוא ניחש בעצמו אחרי שדיברתי איתו.
יצאנו כולנו ביחד לאולם הראשי. השיעור היום התמקד על שירה בדואטים. יצרנו הרבה צמדים וניסינו לשלב קולות שונים. זה היה כיף וגם נשמע יפה.
בסוף השיעור, המדריך אמר שיש לו משהו חשוב לומר לנו.
כשהשתרר שקט הוא התחיל לדבר "כידוע, בכל שנה יש בסוף המחנה תחרות! המטרה בתחרות היא להופיע עם שיר מקורי. אתם יכולים לעשות את זה ביחיד, בדואט, או בלהקה. לאחר ההופעה תיערך הצבעה בה כל אחד יבחר את השיר שהוא הכי אהב" המדריך עצר כדי להגביר את המתח, ידעתי מה הוא הולך לומר "וכמובן, הזוכה מקבל מלגה ללימודי מוזיקה בקולג'" הוא הרים את קולו. כמה הריעו וכמה מחאו כפיים.
"התחרות תתקיים עוד שבועיים ביום שלישי" הוא סיים "בהצלחה!"
זו ההזדמנות שלי. זה לא רק סתם תחרות. זה העתיד שלי.
***
אחרי השיעור רצנו בגשם לחדר האוכל, שם היה חמים ונעים. חילקו בדיוק את מה שרציתי באותו רגע. מרק כתום וסמיך.
מייקל התלונן שיש בו בצל, אבל בסופו של דבר כולם אכלו אותו, כי מה יותר טוב ממרק ביום קר?
ליקקתי את הכף האחרונה כשקאלום פתאום קם מהכיסא שלידי. הוא הלך מאחורי, תוך כדי שהוא לוחש לי באוזן "עוד עשר דקות אותו ספסל" ויצא החוצה.
"מה הוא אמר לך?" אשטון הסתכל על הגב של קאלום שבדיוק יצא מהדלת.
"שהוא הולך לחרבן" המצאתי.
"למה הוא לחש את זה?" אשטון צחק. כמה התגעגעתי לצחוק שלו.
הרגשתי קצת אשמה על זה ששיקרתי להם, אבל זה עשה להם רק טוב. בינתיים.
"אתם יודעים, קאלום ביישן לפעמים" משכתי בכתפיים "ועכשיו אם תסלחו לי, גם אני אלך" קמתי.
"גם את הולכת לחרבן?" לוק צחק כמו ילד בן חמש.
גלגלתי עיניים "כן."
------------------------------------------------------
היי אז ממ מצטערת אם הפרק היה קצת משעמם.. אבל אני יעלה בקרוב את הפרקים הבאים והם יותר מעניינים;)
תהנו ❤ ביי
YOU ARE READING
דירה מספר 5 - 5sos
Fanfictionהיילי נרשמה למחנה מוזיקה. היא בחיים לא הייתה מאמינה את מי היא תפגוש שם וכמה החיים שלה ושלהם ישתנו בגללה. אבל זה קרה. *** פייבסוס פאנפיק - 5sos fanfic *** קריאה מהנה:)
