היום האחרון למחנה הגיע. השמש כבר הייתה בחצי הדרך אל הים ועננים כיסו את השמיים מעליה.
גררתי את המזוודה והתיקים שלי אל הסלון, שם כולם כבר ישבו על הערמות שלהם. לוק עוד ניסה לעזור לאשטון לסגור את הרוכסן של המזוודה, וקאלום ומייקל הסתכלו על משהו בפלאפון.
"אז אני מניחה שזהו לבינתיים" אמרתי בשקט. הם הרימו אלי את מבטם.
"אז עכשיו נפרדים?" שאלתי ומשכתי בכתפיים. ניסיתי להראות אדישה אבל בפנים הרגשתי קרועה. לא רציתי לעזוב. לא רציתי להיפרד.
"אולי קצת" לוק חייך אלי "אבל לא לנצח."
"נבוא לבקר" מייקל קם ועטף אותי בחיבוק מוחץ "את לא תפטרי ממנו כל-כך בקלות."
חיבקתי אותו חזק. לא רציתי לעזוב "אני מקווה."
"את יכולה להיות בטוחה" אשטון בא לקראתי.
התנתקתי ממייקל וחיבקתי את אשטון "אני אוהבת אתכם כל-כך" אמרתי.
"אחרי כל מה שעשינו?" אשטון שאל ועצב בקולו.
הנהנתי והסתכלתי בעיניו "תמיד".
"אני רק רציתי לומר ש-" אשטון גמגם "אני מצטער על דברים שאמרתי ואיך שהתנהגתי-" הוא שאף עמוק "עכשיו כשאני חושב על איך הדברים היו נראים מהצד שלך- אני יודעת שעשית את הדבר הנכון ואנחנו גרמנו לך להאמין שעשית ההפך, וזה לא נכון." הוא חייך אלי חיוך מבויש.
"תודה, אשטון" חיבקתי אותו שוב "העיקר שהכל עבר עכשיו ו-" הסתכלתי עליו וחייכתי "שיהיה לך בהצלחה עם לינה, היא באמת נראית חמודה."
"תודה" אשטון חייך בהקלה.
"היילי, יש לי משהו בשבילך" לוק נדחף. הוא הוציא אותה מכיסו והניח בידי.
הייתה שם תמונה של כולנו מהיום הראשון במחנה.
הרמתי את מבטי אל לוק. הוא עמד שם וחייך את החיוך המפורסם שלו "זה כדי שלא תישכחי אותנו."
"בחיים לא!" התרסקתי בחיבוק אל בין זרועותיו של לוק "אני אתגעגע כל-כך."
"גם אנחנו."
ראיתי את קאלום עומד ומביט בי במרחק מה מאחורי כתפו של לוק. התרחקתי וניגשתי אליו. הוא לא אמר כלום. פשוט אסף אותי אליו ונישק את שפתי. אחזתי בעדינות בקצוות שערו. ידיו עטפו את גבי.
"קאלום" התנשפתי.
"היילי" הוא הסתכל עלי ובעיניים החומות שלו היה עצב.
"אני אוהבת אותך, קאלום" מחצתי אותו בחיבוק ונצמדתי אליו "לא הייתי שורדת בלעדיך."
הוא חיבק אותי בכל גופו "גם אני אוהב אותך" הוא נישק את מצחי "אני לא רוצה לעזוב."
"אתה חייב." מלמתי וניגבתי בחולצה שלו את הדמעות שלא הצלחתי לעצור.
"אבל זה לא הסוף, היילי, זה לא הסוף שלנו." קאלום לא עזב אותי "אחרי המסע הופעות אני חוזר."
הנהנתי וליטפתי את פניו "אני אחכה" אמרתי ומשכתי אותו שוב לנשיקה ארוכה.
***
ישבתי ברכבת ליד החלון. באוזניות התנגן השיר Long Way Home. עוד כמה שעות אני אגיע הביתה. בדיוק באותה הדרך שבה הגעתי למחנה. אבל לא בדיוק. אני הייתי שונה. כבר לא הייתי אותה הנערה. הרבה דברים שלא ציפיתי קרו במחנה. אהבה, שנאה, הצלחה, שברון לב, ידידות, עזרה, פגיעה, סליחה, התחלה וסוף.
הוצאתי את התמונה שלוק הביא לי. כולנו חייכנו בה. מאושרים מהחיים ומהשותפים שלנו לדירה מספר 5. לא ידענו אז מה העתיד צופן לנו. ועכשיו זה כבר עבר. בחיי איך שהזמן טס.
ולמרות הכל, אני כל-כך אתגעגע.
------------------------------------------------------
זה עוד לא הסוף!!! אבל זה לקראת סיום..
המשך יבוא;)
אוהבת אתכם ביי❤❤
YOU ARE READING
דירה מספר 5 - 5sos
Fanfictionהיילי נרשמה למחנה מוזיקה. היא בחיים לא הייתה מאמינה את מי היא תפגוש שם וכמה החיים שלה ושלהם ישתנו בגללה. אבל זה קרה. *** פייבסוס פאנפיק - 5sos fanfic *** קריאה מהנה:)
