לא רציתי לקום. רציתי לישון לנצח מתחת לשמיכות, בלי להפריע לאף-אחד. התהפכתי במיטה ועצמתי בכוח את העיניים. רציתי לחזור לישון. לחזור לחלומות ולברוח מהמציאות.
השמש סינוורה אותי מבעד לעפעפיים שלי. פתחתי את העיניים בחוסר רצון וגררתי את עצמי מחוץ למיטה. גם ככה כמעט צהריים.
זה היה סוף השבוע ונתנו לנו יום חופשי. מובן שכולם ישנו עד מאוחר כי אף-אחד לא העיר אותם ובכל מקרה לא היה בשביל מה לקום.
לבשתי סוודר שחור עבה, ג'ינס ואת המגפיים שלי והלכתי למטבח לקחת משהו לאכול.
אשטון ישב שם. ראיתי את העיניים האדומות שלו ואת השקים השחורים שמתחתיהן.
הייתי צריכה להכריח את עצמי להתקדם ולא לברוח בריצה. הריאות שלי התקשו לנשום.
זיהיתי שהוא נמנע מקשר עין והנחתי שהוא שונא אותי, ולא רוצה לדבר איתי. הבנתי אותו.
שתקתי ולקחתי לי דונאטס שנשאר מאתמול וכוס חלב. התיישבתי על הכורסא ואכלתי בשקט, בוהה בקיר.
בזוית עיני ראיתי את אשטון בועט בכיסא וחוזר במהירות לחדר שלו.
הכל בגללי. איך עשיתי לו את זה? שפשפתי את העיניים הרטובות שלי.
"ממ.. אז מה התוכניות שלנו להיום?" שמעתי את לוק.
הרמתי מבט. לוק עמד מולי וחייך "מה את רוצה לעשות היום?"
"כלום" משכתי בכתפיים.
"היילי" לוק אמר ברצינות והתישב על מסעד הכורסא "אני באמת לא חושב שזה רעיון טוב שאת, אשטון ומייקל- שלושתכם תקועים באותו בית, כל הזמן מסתובבים במבטים מסכנים".
"מה אתה רוצה?" קטעתי אותו בכעס "למה אכפת לך בכלל?"
"היילי, אל תוציאי עלי את העצבים שלך. אני מנסה לעזור" לוק אמר בשקט.
נשפתי באיטיות "סליחה."
"רוצים לשחק איתי פינג-פונג?" קאלום בא מאחורינו.
"רעיון מצוין קאלום!" לוק קם "היילי?" הוא הסתכל עליי.
"בלי אשטון ומייקל?" שאלתי בחשש.
"רק אנחנו" לוק חייך.
"אוקיי, אני באה" גלגלתי עיניים.
***
במשך השבוע אשטון ומייקל התעלמו ממני כאילו אני לא קיימת, והתעלמו אחד מהשני.
לא יכולתי לסבול את זה, אז הסתובבתי רוב הזמן עם לוק וקאלום -בחוגים ובסדנאות, בחדר האוכל, ואחרי הצהריים כל יום היינו הולכים שלושתנו למגרש ומשחקים כדורגל/כדורסל/פינג-פונג, עד שהיה מתחיל לרדת גשם וזה היה בלתי אפשרי, ואז היינו יורדים למועדון במרתף, מזמינים משקאות אנרגיה ובירות, ומשחקים שם עד שנמאס לנו.
זו הייתה דרך טובה לשכוח את כל הצרות והבעיות שגרמתי.
רוב הזמן לא ראיתי את אשטון ומייקל. גם הם היו בורחים מהדירה (אין לי מושג לאיפה) וחוזרים מאוחר, או שהיו מסתגרים בחדר עם המחשב והמוזיקה.
***
"איך אני תמיד מפסיד?" לוק הרים את ידיים והצטרף אלי בישיבה על הספסל שממנו צפיתי בו ובקאלום משחקים פינג-פונג.
"כי אתה גרוע" קאלום אמר ישירות וצחק.
"אל תדאג, לוק" חייכתי אליו "אני אאמן אותך במשך כל המחנה, ככה שבסוף תצליח לנצח את קאלום."
"זה לא יקרה" קאלום צחקק והתיישב לידו.
"הייתי יכול לנצח אם לא נתקעתי בשולחן ואיבדתי את הריכוז לגמרי" לוק התגונן.
"זאת בדיוק הבעיה שלך" קאלום חייך בזדוניות ודחף אותו במרפק.
צחקתי "אז אני אאמן אותך איך לא להיתקע בדברים."
"זה יהיה שימושי" קאלום פרע ללוק את השיער.
"היי" לוק מחה ודחף אותו.
"בנים! לא לריב!" צחקתי.
"בכל מקרה, לא נראה לי ששבוע הבא יהיה הרבה זמן פנוי לשחק." לוק אמר.
"למה? מה יש?" שאלתי, מבולבלת.
"ממ.." קאלום היסס שנייה ואז אמר "יש נשף, לא שמעת?"
"לא" משכתי בכתפיים "בכל מקרה, לא נראה לי שאבוא."
"למה לא?"
"כי אני לא רוצה לבוא בלי בן זוג" עניתי "אם מי אני ארקוד? וגם אין לי שמלה."
"את האמת, אני וקאלום דיברנו על זה-" לוק התחיל לומר
אבל קטעתי אותו.
"אל תגיד לי שביקשתם ממישהו לבוא איתי בשביל-"
"לא, אבל-" קאלום המשיך אבל קטעתי גם אותו.
"אז מה?"
"את יכולה לבוא איתי" קאלום משך בכתפיו "את יודעת, רק בתור ידידים."
"ואנחנו נבוא איתך לקנות שמלה" לוק הציע.
שניהם הביטו בי בעיניים מתחננות וחיוכים. איך יכולתי לסרב?
"אוקיי" עניתי "אבל רק בתור ידידים!" הזהרתי את קאלום "אני עם בנים גמרתי."
"יש!" לוק וקאלום נתנו כיף אחד לשני. גלגלתי עיניים.
"עם מי לוק בא?" שאלתי בסקרנות.
"ליסה" קאלום אמר לאט ובהטעמה וגרם ללוק להסמיק "לוק מאוהב בליסה."
"סתום כבר" לוק מלמל.
ניסיתי להיזכר מי זאת ליסה "בלונדינית קטנטנה כזאת?" שאלתי.
לוק הנהן "היא חמודה."
צחקתי "שיהיה לך בהצלחה, גבר" דחפתי אותו בשובבות.
------------------------------------------------------
היי אז תודה לכל מי שקורא!!
לילה טוב:)
YOU ARE READING
דירה מספר 5 - 5sos
Fanficהיילי נרשמה למחנה מוזיקה. היא בחיים לא הייתה מאמינה את מי היא תפגוש שם וכמה החיים שלה ושלהם ישתנו בגללה. אבל זה קרה. *** פייבסוס פאנפיק - 5sos fanfic *** קריאה מהנה:)
