במשך השבוע האחרון לפני התחרות, אני וקאלום התאמנו שעות על גבי שעות.
זה היה שיר יחסית שקט, אז אני ניגנתי בגיטרה אקוסטית וקאלום בבס.
כל יום היינו חוזרים לדירה מאוחר. אבל לוק, אשטון ומייקל עוד חזרו אחרינו. הם לא הסכימו לספר לנו מה הם ישירו, אבל יכולתי לראות שהם כבר משתוקקים שנשמע אותו. הם התאמנו עליו כל-כך הרבה זמן ויכולתי להבין שהם השקיעו המון.
***
ביום לפני התחרות נתנו לכולם יום חופשי כדי שנוכל להתאמן גם בבוקר. התחרות הזאת הייתה חשובה מאוד למחנה, וכולם לקחו אותה ברצינות.
אני וקאלום הסתגרנו באחד החדרים הריקים ושרנו כל הבוקר, משננים את המילים והאקורדים, עד שכבר שנאתי את השיר ולא הסכמתי לשמוע אותו יותר.
כשהגיע אחר הצהריים הכרזתי שנמאס לי ואני לא רוצה להתאמן יותר. כמה אפשר?
"רוצה שנלך למועדון?" קאלום הציע.
"אה זה שבמרתף? כן! אני רוצה" קיפצצתי בחוסר סבלנות וצחקתי.
ירדנו למרתף. בקושי היו שם אנשים. כנראה כולם נזכרו בתחרות ברגע האחרון ועכשיו הם מנסים להשלים פערים.
"ביליארד או פינג-פונג?" קאלום שאל בחיוך. הוא זכר שאלה המשחקים שאני הכי אוהבת.
"שניהם" חייכתי בשובבות ואספתי את שערי לזנב סוס גבוה כדי שלא יפריע לי. אני משחקת כדי לנצח. אני לא יכולה לתת לדברים קטנים כאלה להרוס לי.
התחלנו עם פינג-פונג. קאלום ניצח.
עברנו לביליארד "כאן אני אנצח, שיהיה ברור!" הצבעתי לעברו במבט מצמית.
קאלום צחק "כבר נראה."
שיחקתי ביליארד מאז שהייתי ממש קטנה. השתמשתי בכל הטריקים שלמדתי במשך השנים. וכמו שהבטחתי, ניצחתי.
"ווהווו" הרמתי את ידי באוויר "קאלום הלוזר וקאלום הלוזר!" שרתי לעצמי.
"מה? אחרי כל מה שעשיתי בשבילך, ככה את מתייחסת אלי?" קאלום שרבב שפתיים בהבעה נעלבת.
צחקתי "ככה אני מתייחסת רק למי שאני אוהבת" התקרבתי וחיבקתי אותו.
"אני יודע, היילי" קאלום הביט בי עם חיוך שובב על שפתיו "אבל זה לא שאני לוזר, זה שאת תמיד מנצחת!"
צחקתי אבל אז חזרתי לרצינות "אני מאוד מקווה שגם מחר בתחרות אני אנצח."
"יש לנו סיכוי גדול מאוד" קאלום חייך "אבל גם אם לא ננצח, זה לא נורא! זה לא אומר שאת לא מוזיקאית מוכשרת, את יודעת."
"זה לא קשור" אמרתי במהירות "אני רוצה לנצח יותר מכל דבר אחר" אמרתי בשקט "אני צריכה את זה."
קאלום הצמיד את מצחו למצחי "זה בגלל המלגה?"
"כן" ניסיתי להשפיל מבט, אבל העיניים של קאלום היו כל-כך קרובות שלא יכולתי להסתכל על שום דבר אחר "אני לא אוכל ללכת ללמוד בלעדיה" הרגשתי את עיניי מתמלאות בדמעות כשסיפרתי לקאלום בקיצור שאין לי מספיק כסף ללכת ללמוד בקולג', והמלגה היא האפשרות היחידה שלי.
קאלום ליטף את גבי בגלמוניות "יהיה בסדר, היילי" הוא ניסה לנחם אותי "אנחנו ננצח" הוא אמר זאת בוודאות גמורה. כאילו הוא באמת מאמין בזה בכל ליבו "הכל יהיה בסדר."
השענתי את ראשי על חזהו, שומעת את הלב שלו פועם בקצב מתחת לחולצה ואת הנשימות האיטיות שלו "הלוואי" לחשתי כנגד חולצתו.
------------------------------------------------------
לילה טוב:) ותודה לכל מי שקוראת..❤
YOU ARE READING
דירה מספר 5 - 5sos
Fanficהיילי נרשמה למחנה מוזיקה. היא בחיים לא הייתה מאמינה את מי היא תפגוש שם וכמה החיים שלה ושלהם ישתנו בגללה. אבל זה קרה. *** פייבסוס פאנפיק - 5sos fanfic *** קריאה מהנה:)
