סגרתי אחרי את הדלת, מתנשפת. בפנים היה חמים ויבש. זרקתי את הקפוצ'ון הרטוב שלי על הכורסא והלכתי לחפש מגבת באמבטיה כדי להתנגב.
עברתי ליד דלת החדר של מייקל וקאלום. משהו היה נראה לי מוזר, ואז קלטתי שהיא היתה סגורה. אף-פעם לפני כן לא ראיתי אותה סגורה.
משכתי בכתפיים והמשכתי לכיוון האמבטיה, אבל אז שוב שמעתי צעקות. מתוך החדר.
"תפסיק כבר מייקל" שמעתי את לוק.
ואז מייקל התחיל לצעוק "אני לא יכול להפסיק! זה יותר מידיי! אני ראיתי אותה! מאז שהיא הגיעה הכל התדרדר- אני מאבד את הלהקה- אני פאקינג מאבד את החבר הכי טוב שלי! אני ראיתי אותם מתנשקים! אני לא יכול יותר לדבר עם קאלום- אני לא יכול להסתכל לו בעיניים!"
"מייק תרגע" שמעתי את אשטון.
"לא רוצה! אתם בכלל לא מבינים! אני מאבד עניין במוזיקה- אני מאבד עניין בחיים שלי! נמאס לי! אני כבר שונא אותה!" הוא צעק. שמעתי את הכאב בקולו.
עמדתי שם כמו מטומטמת. לא מסוגלת לזוז. מייקל ראה אותי ואת קאלום. מייקל שונא אותי. אני הרסתי הכל.
ואז תפסתי את עצמי ורצתי הכי מהר לחדר שלי, פורצת בבכי שלא הצלחתי לעצור.
שקט השתרר מאחורי. הדלת נפתחה וידעתי שהם ראו אותי רצה לתוך החדר שלי. ידעתי שהם יודעים ששמעתי הכל.
התרסקתי על המיטה שלי, מרטיבה אותה בדמעות ובטיפות גשם. בכיתי את כל מה שהיה בתוכי, את כל הרגשות שניסיתי להסתיר. כל-כך הצטערתי ששמו אותי בדירה הזאת. זה בכלל לא היה כמו שחלמתי שזה יהיה.
"היילי" אשטון התפרץ לתוך החדר שלי והתישב לידי על המיטה "היילי תסתכלי עלי" הוא נשמע לחוץ.
הרמתי מבט בעיניים אדומות ורטובות "אולי פשוט תעזבו אותי?"
"היילי! מייקל לא התכוון לזה ככה! היה לו יום רע" אשטון התקרב אלי "אני בטוח שכשהוא יבין מה הוא עשה הוא יצטער על זה! לפעמים הוא אומר דברים לפני שהוא חושב עליהם!"
"הוא פאקינג אמר שהוא שונא אותי!" בכיתי "אני באמת ניסיתי לעזור! למה אני תמיד הורסת כשאני מנסה לתקן?"
שמעתי את הדלת הראשית נטרקת בחוזקה.
"מייק הלך" לוק אמר בשקט מפתח הדלת.
"אוף אני לא מאמינה שזה קורה" ניגבתי את הדמעות מהפנים שלי.
"היילי" אשטון חיבק אותי קרוב אליו "אני בטוח שהוא יחזור, ואני בטוח שהוא מצטער על מה שאמר."
"הלוואי, אשטון, הלוואי" טמנתי את פני בחזהו "אני כל-כך מצטערת, על הכל."
"גם אני" אשטון ליטף את גבי בעדינות.
"מה פאקינג קורה כאן?" שמעתי את קאלום צועק.
הרמתי את מבטי בבהלה. בכלל לא שמעתי שהוא נכנס לדירה. הוא הסתכל עלינו בהלם, ורק אז הבנתי איך אני נראיתי בעיניו. יושבת על המיטה ומתחבקת עם אשטון.
"לא, קאלום, זה לא מה שאתה חושב-" קמתי מהר אבל קאלום קטע אותי.
"אני יכול לראות בעצמי, היילי" הוא אמר בכעס. הוא הוריד את הכובע שלי מהראש שלו וזרק אותו על הרצפה "למה אני תמיד מאמין לכולם כל-כך בקלות?" הוא ירק בכעס ויצא מהחדר בריצה.
"קאלום!" יצאתי מההלם והקיפאון ורצתי אחריו, אבל הוא היה מהיר ממני. הוא יצא בחוצה וטרק אחריו את הדלת.
"לאא קאלום!!!" צעקתי בבכי ויצאתי החוצה אחריו, אבל זה היה מאוחר מידיי. איבדתי את הכיוון שהוא רץ אליו.
------------------------------------------------------
וואוו זה היה הפרק הכי דרמתי שאי פעם כתבתייי !!!
אז... מה אתן חושבות? תצביעו ותגיבווווו :)
אוהבת אתכם❤
YOU ARE READING
דירה מספר 5 - 5sos
Fanfictionהיילי נרשמה למחנה מוזיקה. היא בחיים לא הייתה מאמינה את מי היא תפגוש שם וכמה החיים שלה ושלהם ישתנו בגללה. אבל זה קרה. *** פייבסוס פאנפיק - 5sos fanfic *** קריאה מהנה:)
