למחרת בבוקר קמתי מאוחר. היה שקט בדירה. לבשתי סוודר מעל הפיז'מה ויצאתי מהחדר שלי.
לא היה אף אחד בדירה חוץ ממייקל שעדיין ישן.
השעה הייתה אחת עשרה וחצי בבוקר. הנחתי שכל השאר כבר הלכו לחוגים או למה שזה לא יהיה שיש עכשיו בתוכנית, והשאירו אותי לישון בגלל שעדיין הייתי קצת חולה, ואת מייקל בגלל שהיה בהנגאובר רציני.
הכנתי לעצמי תה והתיישבתי במטבח הקטן לשתות אותו. תמונות מאתמול בלילה חזרו אלי באיטיות.
הפאב.
הנסיעה המעייפת חזרה.
קאלום נושא אותי למיטה כי נרדמתי במכונית.
פיהקתי בעייפות. התגעגעתי לקאלום אבל לא היה טעם שאני אצא בקור הזה החוצה לחפש אותו כשכולי מצוננת והגרון שלי עדיין כואב.
שמעתי רעשים והצצתי מאחורי אל המסדרון. מייקל בא לקראתי, משפשף את עיניו.
"בוקר" אמרתי לו. מנסה לשמור על קול רגוע, מקווה שנוכל להשלים.
"כואב! הראש!" מייקל התיישב מולי ואחז בראשו בין כפות ידיו.
"תה?" שאלתי.
מייקל הנהן "תודה."
מייקל שתה את התה באיטיות ואז הסתכל עלי ונשך את שפתו "היילי- אני מצטער על מה שאמרתי" הוא נאנק "אני פאקינג אדיוט מפונק- אני מצטער" הוא השפיל את מבטו "יצא לי לחשוב על כל מה שקרה כאן בזמן שהייתי רחוק."
קפצתי את שפתי ונעצתי בו מבט "ו.." עוד לא סלחתי אבל רציתי לשמוע מה יש לו לומר.
"וקלטתי שהתנהגנו אליך בצורה פשוט נוראית- חשבתי רק על עצמי, ובינתיים את היית צריכה להתמודד לבד עם כל החרא הזה" מייקל הניד בראשו "וזה לגמרי לא אשמתך- אני מצטער על כל מה שאמרתי" הוא הביט בי, עיניו אדומות.
"אבל זה כן אשמתי" זה הדבר היחיד שיצא לי מהפה "הכל התחיל מאז שאני הגעתי" לחשתי.
"לא! ממש לא!" מייקל הניח יד על כתפי ואז עזב אותה במבוכה "היילי, תסתכלי עליי" הוא התחנן.
הרמתי את עיניי "מה?"
"זה ממש לא אשמתך שנתקעת עם חבורה של בנים שרואים בנות יפות פעם במאה שנה כי הם כל הזמן עובדים או במסע הופעות, ועד שאת כאן- כולנו נדלקנו עליך" הוא גיחך.
חיוך קטן עלה על פניי "חרמנים קטנים."
מייקל צחק אבל אז משך בכתפיו "אני ממש מצטער שנתקעת איתנו."
"אתה תצחק עליי אם אני אגיד לך שזה היה החלום שלי?" נשכתי את שפתי.
"לפעמים חלומות לא מתגשמים כמו שחולמים אותם" מייקל הרהר "כי את יודעת, הם רק חלומות."
צחקקתי "זה הדבר הכי חכם שאמרת כל חייך." הקנטתי אותו.
"היי" הוא מחה "אני אינטיליגנט."
"זה מה שאמרתי" צחקתי ומייקל הצטרף לצחוק שלי.
אבל אז מייקל שב והרצין "אז את סולחת לי? ואני לא יפריע לך עם קאלום?"
"עשינו עסק" חייכתי "כן, אני סולחת, ואני באמת מצטערת-" הסתכלתי עליו ונאנחתי "לא הכל בחיים הולך כמו שמתכננים."
"אני יודע" מייקל הנהן "כי תכנונים הם כמו חלומות."
------------------------------------------------------
אני אישית אהבתי את הפרק הזה:)))
חוצמזה, מי שמעה כבר את האלבום??? אני שמעתי אותו והוא היה האלבום הכי מושלם ששמעתי אי פעם!!! כאילו ברצינות, אהבתי את כל השירים!!!!! כולם היו מהממים❤❤
אז אם עוד לא שמעתם, אתן חייבות!!!
תהנווו ביי:)
YOU ARE READING
דירה מספר 5 - 5sos
Fanfictionהיילי נרשמה למחנה מוזיקה. היא בחיים לא הייתה מאמינה את מי היא תפגוש שם וכמה החיים שלה ושלהם ישתנו בגללה. אבל זה קרה. *** פייבסוס פאנפיק - 5sos fanfic *** קריאה מהנה:)
