How to Save a Life - Larry

How to Save a Life - 10

תהנו♥

פרק 10

מנקודת מבטו של הארי
השעה הזו עברה במהירות ודפיקה בדלת העידה על כך. לנה הגיעה ואני רצתי אל הדלת.
פתחתי אותה במהירות ולנה עמדה על יד המשקוף בחיוך רחב.
היא לבשה חצאית לבנה וקצרה, חולצה קצרה שחורה ונעליים שחורות עם עקב קטן שהגרם לה להראות טיפה יותר גבוהה ממה שהיא.
שיערה הכהה היה אסוף בקוקו גבוה ועיניה החומות הובלטו במסקרה שחורה.
חייכתי אליה והזמנתי אותה להיכנס. היא השקיעה כל כך ואני בסך הכל לבוש בחולצה דוחה של איזה סמיילי צהוב וכיתוב צהוב של המילה "Nirvana" שהייתה זרוקה בארון.
התיישבנו על הספה בסלון והיא בחנה אותי.
"אני רואה שאתה אוהב את נירוונה, אתה זה לא ידעתי.." היא אמרה בחיוך. "גם אני אוהבת אותם." הוסיפה ואני ניסיתי להבין מה זה השיט הזה. כשהבנתי שזה לא ילך פשוט הנהנתי והיא גיחכה.
רק שלא תשאל אותי משהו שקשור לנירוונה הזה, רק שלא תשאל אותי משהו שקשור לנירוונה הזה, רק שלא תשאל אותי משהו שקשור לנירוונה הזה - התפללתי בלב ולפתע היא התחילה לדבר.
"אז, מה השיר האהוב עלייך שלהם?" היא שאלה ואני כיווצתי את עיניי.
אני מוכן להתערב שליאם שינה את מה שהיא רצתה להגיד בדרך כלשהי, הרי הוא אלוהים והוא יכול לעשות את זה. לעזאזל הוא רוצה להרוס לי את כל המשימה - מספיק קשה לי גם ככה.
"אממ.." מלמלתי. "מה שלך?" שאלתי במהרה במטרה להעביר את השאלה אליה.
היא חייכה. "אני אוהבת את כל השירים, אבל אני מניחה שהכי את "Come as you are"." היא אמרה ואני מיהרתי להגיד שזה השיר האהוב עליי וכמה שאנחנו דומים. לעזאזל זה היה יכול להיות מביך אם היא הייתה מתעקשת לדעת את שלי.
לפתע דפיקה בדלת נשמעה ותהיתי מי זה יכול להיות. אן לא הייתה דופקת, ג'מה אמורה לחזור רק עוד שלוש שעות וגם היא לא הייתה דופקת. ולפי מה שהיה זכור לי, אף אחד לא היה אמור לבוא.|
ניגשתי אל הדלת ופתחתי אותה.
כשראיתי את הבלונד המוכר, נרגעתי.
"למען השם, כבר ירד לי הלב לתחתונים." אמרתי והוספתי אנחה. נייל גיחך.
"היי, סליחה שבאתי בלי להודיע אבל ממש משעמם לי בבית אז תהיתי אם אוכל להיות אית-" הוא עצר כשהבחין בלנה. סומק ורדרד עלה על לחיו החיוורות.
"היי.." הוא אמר במבט מושפל ומובך ולנה נראתה מופתעת ומובכת גם היא. היא אמרה לו שלום בשקט והשניים פשוט הביטו ברצפה שניהם.
"אתה יכול להיכנס נייל." אמרתי והוא נכנס עם מבט מושפל.
הוא התיישב על יד לנה על הספה, אבל מאוד רחוק ממנה, ושניהם הביטו בי.
"טוב, מה קורה כאן?" שאלתי והתיישבתי על כורסת היחיד שלמול הספה.
נייל השתעל באי נוחות ולנה שיחקה באצבעותיה.
"שאלתי, מה קורה כאן?" חזרתי על עצמי, מנסה לתפוס את מבטיהם.
"כלום.." נייל מלמל ואני נאנחתי.
"לנה, אולי את תגידי לי?" שאלתי אותה. הייתי סקרן מאוד לדעת למה יש ביניהם מתח כזה.
"סתם, פשוט.." היא התחילה לדבר.
"היינו פעם יחד." נייל המשיך אותה ואני התאפקתי לא לצחוק.
נייל ולנה? האמת שהם מתאימים. אוי ואבוי, מה נייל היה חושב לו היה יודע שלנה נישקה אותי? ואולי בגלל זה הוא בא לכאן?
"אוקיי.." מלמלתי.
"אם זה לא נוח לכם להיות בחדר יחד, אני מציע שאחד מכם ילך. אבל למען האמת, אני מעדיף ששניכם תלכו לדבר על היחסים שהיו לכם כי כפי שזה נראה, זה לא נגמר כמו שצריך.." לחשתי.
לנה הביטה בי והיה נראה שהיא חושבת שמה שאמרתי היה נכון, לאומתה נייל הביט בי במבט שטני.
מתאים לבחור הזה להיות בגיהינום, יש לו מבט מפחיד. אבל לא, הוא אדם טוב מדי.
קמתי מהכורסה. "קדימה, קדימה. קומו ולכו לביתו של נייל!" הכרזתי, פותח את הדלת ומכוון להם לצאת.
למען האמת, היה לי פה אינטרס סמוי - לא היה לי כוח אליהם.
לא יכולתי להפסיק לחשוב על לואי ואין לי שמץ של מושג למה הזמנתי את לנה הנה, אולי היה לי משעמם לפני שעה? אני כבר לא יודע..
לנה קמה ראשונה, כשמבטה עדיין על אצבעותיה, והיא התקדמה אל הדלת.
"קדימה ניילר, צ'ופ צ'ופ." אמרתי והוא גיחך.
הוא יצא אחריה, לא לפני שאמר: "חכה חכה הארי." צחקקתי לעצמי והתיישבתי על הכורסה, מדליק את הטלוויזיה על התוכנית המגוחכת עם הספוג המדבר.