How to Save a Life - Larry

How to Save a Life - 7

פרק 7

מנקודת מבטו של לואי
אין לי שמץ של מושג למה הסכמתי לבוא הערב. הרי ברור שיהיה לי חרא, ילדים ירדו עליי ואני לא אתפלא אם הארי יצטרף אליהם.
במהלך הנסיעה הייתי שקט והבחנתי בזה שהארי הביט בי כמה פעמים. לעזאזל העיניים שלו.
"קדימה, בואו נלך." קולו של הארי קטע את הבהייה הממושכת שלי בחלון והבנתי שהגענו.
פתחתי את הדלת ויצאתי לאוויר הקר. לא זכרתי שיהיה קר היום, התחזית המטופשת הזו.
טוב, עוד מעט ניכנס למועדון או מה שזה לא יהיה ואני בטח אתחמם.
כמעט ולא יצא לי לצאת בשנים האחרונות, לא היה לי עם מי ובכנות שפשוט בחרתי שלא. מה יעזור לי ללכת למקום שבו כולם מתנהגים אלי כמו בני זונות? ואני באמת לא מבין איך הארי שכנע אותי.
"קר לך?" הוא קטע את מחשבותיי שוב בזמן שהתקדמנו אל המועדון. הרמתי את מבטי אליו.
"ל-לא.. אני ב-בסדר.." מלמלתי, רועד בגלל הקור. ממש קר בלילה, לא נחשפתי לזה כי לא יוצא לי לצאת.
"קח." הוא הושיט לעברי מעיל. הבטתי לעברו והבחנתי בכך שהוא הוריד מעליו את המעיל שלו והביא לי אותו.
"ל-לא.. זה בסדר, א-אני בסד-" הוא קטע אותי בכך ששם את המעיל עליי. "ת-תודה.." רעדתי מהקור. כשהסתכלתי על הארי, היה אפשר לראות שלא קר לו בכלל. למה לעזאזל רק לי קר?
"טוב, אתם נכנסים? אני אצטרף עוד חמש דקות.." שמעתי את הארי אומר לנייל.
"רגע." אמרתי ושניהם הביטו בי בבלבול. סוף סוף השמעתי קול סמכותי.
"אני נשאר עם הארי." הכרזתי והבחנתי בכך שעלה להארי חיוך קטן. מה עובר לפסיכי הזה בראש?
"בסדר.." נייל מלמל והתקדם אל המועדון. הארי עמד ובהה באיזה חתיכת קיר ואני בהיתי בו.
כשהבנתי שזה ימשך הרבה זמן, פשוט שלפתי סיגריה מהכיס של המכנס והכנסתי אותה לפה, מחפש את המצית. "מה אתה עושה?" הארי קטע את מעשיי והרמתי את מבטי אליו.
"חשבתי שאם אנחנו מתכוונים להיתקע פה עוד הרבה בלי לעשות כלום, למה שאני לא אעשן." אמרתי והצתתי את הסיגריה.
שאפתי והבטתי בו בזמן שהוא בהה בי כאילו הייתי חללית. "רוצה?" שאלתי, מרים את הסיגריה באוויר.
"כמה שנים לא עישנתי." הוא מלמל. אפשר לחשוב בן כמה הוא. הוא זינק על היד שלי ולקח את הסיגריה מידי. פערתי את עיניי וצחקקתי.
שלפתי סיגריה נוספת כשהבנתי שאין סיכוי שהוא יחזיר לי אותה.
"בן כמה אתה?" שאלתי בין שאיפה לשאיפה והוא לא היה מרוכז בכלל. "מה אמרת?" הוא שאל כשהבין שדיברתי.
"שאלתי בן כמה אתה." הכרזתי והוא הביט בי בבהלה.
"אממ.. בן.. שבע עשרה?" הוא אמר והיה נשמע כאילו הוא שואל.
"אתה שואל אותי?" מלמלתי בצחקוק. הוא חייך ושאף מהסיגריה, לא מפסיק להסתכל עליי.
"למה אתה שואל?" לפתע הוא שאל ואני הבטתי בו בחיוך.
"כי אמרת 'כמה שנים לא עישנתי'." השבתי והוא פער את עיניו. "זה.. סוג של ביטוי..?" שוב אמר כשאלה ואני צחקתי. הוא חייך במבוכה ושאף שוב.
עמדנו שם כמה דקות שקטות, מביטים על השכונה הישנה. לפתע הוא הביט בי והיה נראה שהיה לו משהו להגיד.
"למה אתה מעשן? זה לא בריא." הוא אמר ואני צחקתי. הוא הביט בי מבולבל.
"למה אתה צוחק כל כך הרבה? בסך הכל שאלתי למה אתה מעשן." הוא אמר ושאף מהסיגריה. הוא באמת חושב שהוא יכול לשאול את זה ולנסות לחנך אותי? איזה דביל.
"בלי הסיגריות אני לא יודע איפה הייתי היום.. סיגריות זה הדבר היחיד שעוזר להתגבר על דברים שקורים.." אמרתי בקצרה ובהיתי באופק הקרוב. "דברים? דברים כמו?" הוא שאל והבטתי בו, זורק את הסיגריה לקרקע ודורך עליה.
"בוא ניכנס פנימה.." מלמלתי והבטתי על המדרכה שעליה עמדנו. הוא זרק את הסיגריה שלו והתקדם אל הכניסה, אני אחריו.