How to Save a Life - Larry

How to Save a Life - 16

תהנו♥

פרק 16

מנקודת מבטו של הארי
לעזאזל הארי אתה פאקינג מתאהב בו!
מה נראה לך בכלל שאתה עושה? איך הפכת להיות כל כך מטומטם?
אבל אני לא מצליח לשלוט בזה, הוא כל כך מדהים ויפה, הוא כבש אותי ואני לא מצליח להפסיק לחשוב עליו. הוא צנוע ולא מבין כמה שהוא מושלם.
אני אוהב אותו.
פאק אני חייב לשכוח אותו, אתה חייב לשכוח אותו הארי זה פשוט לא ייתכן!
הלכתי אל המטבח של ביתי, מחפש אחר בקבוק שתייה חריפה בזמן ששמעתי את שריקת הטלפון שהתריעה על הודעה חדשה.
ניגשתי אל הטלפון כשבקבוק ואן גוך אסאיי בידי.
ההודעה הייתה מלואי.
לואי: "אני בא אלייך מחר, אנחנו צריכים להמשיך את העבודה."
אני לא יכול שהוא יבוא אליי, אני לא אשלוט בעצמי לידו.
הארי: "אתה לא בא אליי. אני לא רוצה לראות אותך. וגם, אני עסוק."
כתבתי ושתיתי שלוק מהמשקה החריף ששרף את גרוני.
לואי: "אני לא בדיוק שואל אותך, אני אגיע בין אם תרצה ובין אם לא. ומה פתאום אתה לא רוצה לראות אותי?"
למה הוא חייב להיות כזה עקשן?
לעזאזל, אני לא יכול להגיע למצב שממנו אני לא אוכל לצאת. אני לא רוצה להתאהב בו עד כדי כך.
אני לא רוצה לאהוב אותו!
הארי: "אני לא רוצה לראות אותך."
הקלדתי, לוגם מהבקבוק.
לואי: "אבל אני רוצה לראות אותך."
הוא כתב ואני הרגשתי את עצמי נמס עד שקיבלתי הודעה נוספת.
לואי: "זאת אומרת, בשביל העבודה.."
הוא מיהר להוסיף ואני שתיתי שלוק גדול מאוד מהבקבוק, מרגיש את עצמי מטשטש.
הארי: "תעשה מה שאתה רוצה, אבל אני לא אחראי למה שיקרה מחר."
כתבתי וזרקתי את הטלפון על הספה, שותה עד אובדן הכרה.

פקחתי את עיניי למשמע קול מוזר.
זה לא היה הבית שלי ונבהלתי בהתחלה, אך לאחר כמה דקות זיהיתי את המקום.
הייתי במקלט שאליו קייל, האדם שנתקלתי בו שהיה נראה כמו האדם שרצח אותי, לקח אותי אליו.
מסביבי עמדו קייל, האדם שאיים עליי עם הסכין ועוד שני בחורים בערך בגיל של קייל.
האדם שכנראה היה הבוס היה נראה מבוגר יותר.
שפשפתי את עיניי, מנסה לקום אבל נופל בגלל החמרמורת שהייתה לי.
"למה אני כאן?" שאלתי בקול צרוד. השתעלתי.
שלושת הבחורים, קייל והשניים הלא מוכרים, צעדו הרחק מאיתנו וחזרו לענייניהם.
ה'בוס' התיישב לידי, מעביר עליי את עיניו הכחולות וסורק כל חלק בי. הרגשתי חשוף, אבל באמת שלא פחדתי.
הרי בעבר הייתי פושע לא קטן, אני מכיר את כל הדבר הזה.
"אתה בטח תוהה למה הבאנו אותך הנה." הוא הכריז ואני הנהנתי באדישות.
"ראינו את הכישורים שלך, אני בטוח שאתה מבין בפשע ושיש לך מעורבות בכל מיני דברים שקרו לאחרונה." הוא התחיל לדבר.
"אנחנו צריכים מישהו חדש שיבצע עבורנו עבודה כלשהי." הוא המשיך והיה נראה נינוח בהתחשב בעובדה שבפעם האחרונה שנפגשנו אני כמעט דקרתי אותו.
קמתי מהרצפה, הפעם לא מסתחרר, וניגשתי אל הכיסא הלבן שעליו ישבתי גם באותו היום.
הוא הביט בי במבט מבולבל.
"שבע עשרה." אמרתי והוא המשיך בבהייה המבולבלת.
"השאלה ששאלת אותי? אני בן שבע עשרה." אמרתי והוא ניסה להיזכר.
"אז יש לך זיכרון טוב.. אהבתי." הוא אמר והתיישב למולי, ממש כמו בפעם הקודמת.
"זה אומר שאתה מסכים?" הוא שאל ואני שילבתי את ידיי.
"זה אומר שאני מעוניין לשמוע עוד פרטים." אמרתי והוא חייך. גלגלתי את עיניי בזלזול והמתנתי שידבר שוב.
"משפחה וחברים. את כל השמות." הוא אמר ואני פערתי את עיניי.
"אתה חושב שאני אביא לך את השמות שלהם בכדי שכשאני אתנגד אתה תאיים על חייהם ואז אני אאלץ לעשות כל מה שתבקש ממני בלל סחיטה?" שאלתי והוא גיחך.
"אז אני רואה שאתה באמת מכיר את כל העסק הזה." הוא אמר. "יפה." הוסיף וכתב משהו בדף.
"אבל ברצינות, אנחנו צריכים שמות של לפחות חלק מהמשפחה וחלק מהחברים כדי שנוכל ליצור איתך קשר אם תעלם." הוא אמר ואני נאנחתי. במצב אחר לא הייתי משיב, אבל במילא אני עוד כמה חודשים אחזור לשמיים, לגיהינום.
"אמא, אן. אחות, ג'מה. חברים, אין הרבה." אמרתי והוא הביט בי בחיוך.
"שם אחד לפחות." הוא אמר ואני נאנחתי.
"של החבר החשוב לך ביותר." הוסיף ואני ליקקתי את שפתיי. אין סיכוי שאני אומר את שמו של לואי, שלא יפגעו בו בטעות ואני אעקור להם את העיניים מהמקום.
"נייל הורן. בלונדיני, אירי." אמרתי. לעזאזל, אני מסכן את נייל! טוב, הוא יסתדר.
"בסדר." הוא אמר וכתב על הדף כל מיני קשקושים נוספים.

"אתה רוצה לשמוע על העבודה?" הוא אמר לאחר דקה של שקט ואני הנהנתי. בחרתי להשמיע את קולי כמה שפחות.
"אני מקווה שאתה בסדר עם רצח. ולמען האמת, זה יכול להיות לך קצת קשה על ההתחלה. יודע מה, נחפש משהו קל להתחל-"
"זה פשוט. כבר רצחתי הרבה." אמרתי והיצר הרע שלי השתלט עליי. הוא חייך.
"אתה בטוח?" הוא שאל ואני הנהנתי בקרירות.
"אני לא מאמין לך. אז מה אם הפגנת קשיחות והתנהגת כמו פושע בפעם הקודמת. אני צריך לראות משהו שיוכיח לי שאתה מסוגל לזה." אין לי מוסג איך זה לעזאזל התהפך לכך שאני זה שמתחנן אליו בכדי להצטרף, אבל היצר הרע שלי פשוט בלע את כל הלוקשים שלו ועשה כמבוקש.
מבלי להוציא מילה מפי, התהלכתי במקלט ונכנסתי לאחד החדרים, מוציא ממנו אדם כלשהו שכנראה היה בחבורה הזו.
תחילה הוא לא הבין, וכך גם הבוס.
הוא ניסה להתנגד אבל לא הצליח. בעטתי בו בעיטה רצינית שהעיפה אותו אל הרצפה עם זעקת כאב.
"מה אתה עושה?!" הוא צרח ואני לא שלטתי בעצמי. בעטתי בו בעיטה נוספת, תוך כדי זריקת האגרוף שלי אל פניו. דם התחיל לזלוג מהאף שלו.
עצרתי את מעשיי כשהוא שכב בחוסר אונים. עצמתי את עיניי ונשמתי נשימה עמוקה, מתרחק ממנו בשקט.
לפתע הרגשתי יד נחה על הכתף שלי ופקחתי את עיניי במהירות.
"אתה מוכן לזה." הבוס הכריז בחיוך רחב.
"אני כבר מחבב אותך, סטיילס." הוא אמר ואני קברתי את ראשי בידיי.
"דרך אגב, אני פלורנס." הוא אמר ואני הבטתי בו במבט נגעל. הוא הוציא ממני את הרע שבי.
הוא גרם לי לפגוע באדם. פערתי את עיניי כשהבנתי מה עשיתי.
אני כל כך דוחה, לעזאזל אני מזעזע. מתאים לי להיות השטן, זה מה שאני, שטן.

1=yv疉