How to Save a Life - Larry

How to Save a Life - 8

פרק 8

מנקודת מבטו של הארי
שאר סוף השבוע עבר רגיל. לא שמעתי מלואי, יצאתי עם נייל לסטארבאקס פעם אחת וישבתי בבית רוב הזמן.
חשבתי על הנשיקה המגוחכת ההיא שלואי נתן לי כשהיה שיכור.
אמנם זו הייתה סתם נשיקה אבל לא הצלחתי להפסיק לחשוב עליה, אני לא יודע מה עובר עליי.

הגעתי לבית הספר וקיבלתי הודעה.
לנה: "היי הארי! זאת אומרת, אם באמת נתת לי את המספר שלך.. אם זו מסעדה סינית מגוחכת אז תשמרו את זה לעצמכם ופשוט אל תענו!
בקיצור, אם זה אתה, רציתי להגיד שהיה נחמד להיפגש איתך ושנתראה בבית הספר :)
חייכתי.
הארי: זו מסעדה סינית... זה קצת מביך.
שלחתי. בלי לחכות לתשובה שלחתי מיד הודעה נוספת.
הארי: "סתם, סתם! זה הארי. גם אני שמחתי להכיר אותך. נתראה בבית הספר."
שלחתי ונכנסתי אל המבנה.

מצאתי את זאיין בטווח הקרוב של עיניי וניגשתי אליו.
"הארי! איפה היית בסוף השבוע? ניסיתי לחפש אותך כמו משוגע." הוא מלמל. מוזר, לא קיבלתי שום הודעה ממנו, למרות שהיו כמה צלצולים לא מוכרים מהמכשיר המוזר שנקרא טלפון.
תירגע, הייתי עם נייל ולואי במסיבה ופשוט לא קיבלתי את השיח-" הוא קטע אותי.
"מסיבה?!" הוא צעק וראה כמה ילדים מסתכלים עליו אז הנמיך את הקול שלו. "אתה אמור להציל אותו, לא ללמד אותו ללכת למסיבות ולדרדר אותו!" הוא לחש-צעק. אני באמת מדרדר אותו?
נאנחתי.
"בסדר! אני לא אעשה את זה יותר. במיוחד לא אחרי מה שקרה אחרי.." את החלק האחרון מלמלתי.
"מה. קרה. אחרי?" הוא אמר בבהלה. הבטתי בו בעיניים פקוחות.
"אמ.. זהו ש.." הצלצול קטע אותי ומיהרתי לברוח בין כמות הילדים המטורפת שעברה.
נכנסתי אל הכיתה והבחנתי בלואי שנכנס והתיישב בכיסא מאחורי.
הסתובבתי אליו.
"היי.." מלמלתי. לפי ההבעה שלו הבנתי שהוא לא זוכר. אני לא בטוח אם שמחתי או התעצבתי מזה שהוא לא זוכר את הנשיקה.
"היי." הוא אמר בחיוך.
"אני לא זוכר כלום מהמסיבה אז אני מניח שהיה נחמד.." הוא הוסיף ואני השפלתי את מבטי בחיוך קטן.
"כן.." לחשתי.
"בכל זאת, תודה על זה שהזמנת אותי." הוא מלמל בחיוך ומבט מושפל ואני הנהנתי. "אין על מה." אמרתי.
"אתה יודע, היה לי חלום הזויי באותו לילה." הוא הכריז והבטתי בו, מעוניין לדעת מה החלום. לפתע הוא החל לצחוק.
"זה פשוט ממש מגוחך.." הוא אמר בין נחירת צחוק לצחוק.
"נו..!" דחקתי בו.
"חלמתי שנישקתי אותך." הוא אמר בשקט והתפרץ בצחוק ואני פשוט בהיתי בקיר מאחוריו, ואז בתקרה ואז ברצפות, הכל כדי לא להביט בעיניו.
הצחוק שלו נעצר בבת אחת כשהוא הבחין במבטי.
"לא.." הוא מלמל. "אל תגיד לי שזה באמת קרה.." הוא הוסיף.
"לעזאזל אתה רציני איתי?!" הוא צעק וחריקת הדלת קטעה את השיחה. המורה ג'יידן נכנס ולואי נאלץ לשתוק.
"אנחנו נדבר אחר כך." הוא לחש ואני הנהנתי בלי רצון.

אחרי השיעור ניסיתי להתחמק מלואי, מה שלצערי הרב לא בדיוק הצליח.
הוא מצא אותי בקפיטריה וישב לידי.
בהה בי כמה דקות בלי לומד מילה עד שלפתע פצה את פיו.
"א-אני.. אני נישקתי אותך?" הוא שאל ואני נחנקתי מהאוכל.
"אממ..." מלמלתי והוא נאנח. "זה בסדר, היית שיכור זה לא נורא." הוספתי. האווירה בינינו הייתה מתוחה ומביכה.
הוא נשך את שפתיו ואני בהיתי בהן. "שלא תבין את זה לא נכון אבל אני סטרייט.." הוא מלמל.
הרמתי את מבטי אל עיניו וליקקתי את שפתיי.
"לא חשבתי אחרת. גם.. גם אני." שיקרתי בשקט. "בגלל זה לא נישקתי אותך חזרה." הוספתי והוא הביט בי. "הו.." הוא אמר.
"טוב.." הוא מלמל וגירד את ראשו במבוכה. "אני אלך.." הוא אמר והתחיל לקום עד ששלחתי את ידי לזרועו והחזקתי בה. הוא נעצר והביט בי.
"חכה." אמרתי והוא ניסה לשחרר את ידי בכל דרך אפשרית עד שפשוט שחררתי אותו.
"מה?" הוא שאל ואני בהיתי בו. רציתי לנשק אותו, שם ליד כולם.
"כלום.. לא משנה." אמרתי והוא התקדם.
לפתע צלחת אוכל פגעה בפנים שלו. קולות צחקוקים הגיעו משני בחורים שעמדו שני שולחנות לידינו. שני הבחורים מלפני כמה ימים.
"זהו הפעם אני הולך להרוג אותם." מלמלתי וקמתי על רגליי.
"מה זה היה אמור להביע?" אמרתי בכעס, מביט לשניהם בעיניים. הם הביטו בי במבט לא מפוחד בכלל. התקדמתי לעברם.
"לא יודע על מה אתה מדבר, שון, אתה יודע על מה הוא מדבר?" אחד הבחורים אמר.
הרמתי אותו מהצווארון והצמדתי אותו לשולחן. "תתנצל בפניו." אמרתי והצבעתי על לואי.
"עכשיו." הוספתי בשקט והקפיטריה התמלאה בדממה כשהמבטים הופנו אלינו.
הוא העביר את מבטו עליי, על לואי ושוב עליי. "לא." הוא אמר בשקט. הבטתי בו במבט כעוס ונחיריי התרחבו.
נתתי לו בוקס בלחי מה שגרם לטיפות דם מעטות להיווצר.
הוא קם והחזקתי אותו מהצווארון שוב. "תבקש סליחה!" הפעם צעקתי והוא הביט בלואי ואז בבחור שלידו.
"ס-סליחה.." הוא מלמל לאחר כמה שניות ואני שחררתי אותו.
הוא מיד התרחק ממני ונגע בלחי המדממת שלו.
כשהוא עבר ליד לואי הוא לא אמר מילה. הבחור שהיה לידו עבר לידי והלך אחרי החבר שלו.
"חתיכת פוסי קטנה שלא יודעת להגן על עצמה.." הוא מלמל כשעבר ליד לואי וכל האנשים בקפיטריה צחקו. לעזאזל שיעזבו אותו כבר או שאני אעבור אחד אחד ואראה להם עם מה הם מתעסקים כשהם מציקים לו.
הבטתי בלואי בחיוך והתקרבתי אליו. הוא בהה בי במבט עצוב ועיניו נעשו רטובות. לא, רק שלא יבכה, שהעיניים היפות האלה לא יזילו דמעה אחת בגלל בני הזונות האלה.
הוא ניקה את הלחי שלו מהרוטב שהיה מרוח עליה אבל חולצתו הייתה מלוכלכת מאוד.
הוא פשוט התחיל לרוץ ונעלם.
רצתי אחריו לכיוון השירותים והוא נעל את דלת אחד התאים אחריו.
"לואי!" צעקתי ודפקתי על הדלת. "לואי, תפתח לי ואני אעזור לך להתנקות." אמרתי ושמעתי אותו בוכה.
לעזאזל.
שברתי את מנעול הדלת ופתחתי אותה במהירות.
לואי ישב על האסלה הסגורה כשראשו כבור בידיו. הפנים האדומות שלו נראו בין המרווחים בין אצבע לאצבע.
הוא הרים את מבטו אליי, מנגב את דמעותיו.
"ת-תצא מכאן." הוא אמר, מנסה להראות כאילו לא בכה.
"לו, תן לי לעזור לך.." מלמלתי והתקרבתי אליו. הוא דחף אותי. "אני לא צריך את העזרה שלך! תראה מה קרה בגלל העזרה שלך! עכשיו כולם חושבים שאני לא יודע להגן על עצמי. עוד משהו נוסף לדברים שהם חושבים עליי ועוד סיבה לצחוק עליי. תודה רבה באמת!" הוא צעק ואני השפלתי את מבטי.
"רק ניסיתי לעזו-"
"פשוט לך מכאן.." הוא מלמל וניגב דמעה נוספת שנפלה על הלחי שלו.
הוא כל כך יפה, גם כשהוא בוכה.
התקרבתי אליו והוא התרחק. "צא כבר!" הוא צעק.
יצאתי מהתא והוא סגר אותו במהירות. הבטתי במראה ושטפתי את פניי, יוצא מהשירותים.
לעזאזל הארולד, במקום לעזור לו אתה רק גורם לו לרצות יותר להתאבד.
אתה צריך לשמור עליו.