How to Save a Life - Larry

How to Save a Life - 14

מטרות: 40 הצבעות, 17 תגובות.
נראה אתכן עכשיו!
פרק קצרצר כי צריך אותו

פרק 14

מנקודת מבטו של הארי

אני מעדיף לעשות הכל מאשר לקרוא לליאם לבוא לאסוף אותי.
מה הוא יחשוב אם אני אגיד לו לבוא לאסוף אותי מהבית של לואי בשעה כזו?
מה אני אענה לו? "הייתי שיכור בגלל המסיבה שערכתי אתמול בבית של זאיין, אז ביקשתי מלו לבוא לאסוף אותי ואז כשהגעתי אליו התמזמזנו ונגענו אחד בשני."
אני ממש לא מתכוון לקרוא לא. בשום פנים ואופן.
עדיף שאני פשוט אחזור הביתה ברגל, זה לא רחוק וזה נשמע הרבה יותר טוב מאשר לריב עם ליאם המחורבן הזה.

התחלתי להתקדם ברחובות הקרירים, דוחף את ידיי בתוך הכיסים שלי ומוצא סיגריה בפנים.
חייכתי לעצמי וצחקקתי כשנזכרתי שהבאתי איתי מצית ליתר ביטחון.
הדלקתי אותה ושאפתי כמה שאיפות, עובר ליד פארק. העיניים שלי בהו בפארק ולפתע נתקלתי במשהו.
"פאק.." מלמלתי והרמתי את עיניי, נדהם ופוער אותן.
"וואו אחי, תסתכל לאן אתה הולך, אם זה לא הייתי אני היית אוכל פה דקירה." הוא אמר והבחין שאני בוהה בו.
"אחי? למה אתה מסתכל עליי כאילו ראית רוח רפאים?" הוא שאל בקול נמוך והזיז את ידו מול עיניי, מחזיר אותי למציאות.
לא יכולתי להאמין למראה עיניי. שפשפתי אותן חמש פעמים בתקווה שמה שאני רואה ישתנה.
הבחור שאני מביט בו כרגע נראה בדיוק כמו הבחור שרצח אותי. כמו הפושע המזוין, ג'ייקוב אוליב.
השתעלתי מעט.
"בוא איתי, אני אביא לך כוס מים." הוא מלמל ומשך את ידי, מורה לי לעקוב אחריו.
עדיין היית בשוק ולא שמתי לב בכלל למה שקורה, לא יכולתי לעצור בכלל.
נכנסנו למן מקלט שהיה בפארק, הכל היה חשוך ולא ראיתי בכלל לאן אני הולך אבל הבחור הוליך אותי. רואים שהוא מכיר את המקום והיה בו כבר מספיק פעמים, אולי אפילו יותר משהיה בביתו.
"א-איפה אנחנו?" מלמלתי בקול צרוד והשתעלתי כדי שיחזור לטבעו. הבחור גיחך וכשסיימנו לרדת במדרגות, פתח דלת והאור שבקע ממנה סנוור אותי.
"אז יש לך קול?" הוא שאל בגיחוך ולא חיכה לתשובה.
נכנסנו אל המקלט החשוך שהזכיר לי את המקום בו היינו נפגשים, הפושעים, כשהייתי בחיים.
"קייל, אמרת שתחזור בעוד שעה. למה אתה כאן?" קול עמוק וקצת מרתיע דיבר.
צל שחור היה על הרצפה ואנחנו התקדמנו בחדר.
"חכה כאן." הבחור, שאני מניח ששמו קייל, אמר והתקדם אל עבר הצל.
שמעתי אותם מתלחששים להם.
"אני חושב שהוא מתאים לעבודה שביקשת." קייל אמר.
"איך אתה יכול להחליט את זה? אתה מכיר אותו?" הקול השני דיבר.
"לא, אבל.." קייל התחיל וניסה ללחוש חלש יותר.
"זוכר את התמונות של העבודות שסבא רבא שלי עשה?" הוא לחש ואני המום שהצלחתי לשמוע משהו.
הקול לא ענה כלום ואני מניח שהוא פשוט הנהן.
"אז, הוא נראה בדיוק כמו אחד האנשים שבאחת התמונות." קייל לחש ואני פערתי את עיניי.
"הוא אחד מאלה שללא שם." הוא הוסיף ואני שחררתי אנחה.
"אז אתה אומר שהוא קרוב משפחה שלו? ועל פי זה אתה מניח שהוא כשיר לעבודה הזו?" הקול דיבר ואני ניסיתי לחשוב על איזו עבודה מדובר, ואז זה הכה בי.
מה יש בחבורות האלה? רצח, אונס, פשיעה, גניבות ופריצות. זה חייב להיות אחד מאלה. אני לא מוכן לזה. אמנם אני השטן, אבל כאן אני חייב להיות טוב בכדי להצליח ולנצח בהתערבות.
פספסתי כמה מהדברים שהם אמרו ושמעתי רעש של צעדים שגבר וגבר.
לפתע אדם בעל שיער בלונדיני מפוזר נעמד מולי. הוא היה נראה מאיים, למען האמת, אבל אני לא מפחד משום דבר. כבר עברתי כל כך הרבה בחיים, ובמוות, שחושלתי.
הרי, "מה שלא הורג מחשל."
"שם." הקול הוא דיבר וישב מולי, מורה לי לשבת על הכיסא הלבן שמולו. עיניו הביטו בדף לבן והוא חיכה שאענה.
"הארי סטיילס. אתה מוכן להסביר לי מה אני עושה כא-"
"רק אני שואל כאן את השאלות, סטיילס." הוא קטע אותי, לא מזיז את עיניו מהדף וכותב בו משהו.
"גיל." הוא אמר ואני גלגלתי את עיניי.
"אני לא מתכוון לענות לך על שום שאלה נוספת עד שלא תגיד לי מה אתה רוצה ממנ-"
הפעם הוא קטע אותי בכך שהרים אותי מהצווארון של החולצה והצמיד אותי לקיר, שולף סכין מקיר המכנס ומצמיד אותה אל הצוואר שלי.
"אל תתווכח איתי. האחרון שהתווכח איתי, נמצא עכשיו בגיהינום." הוא אמר ואני גיחכתי מהאירוניה שמצאתי במה שהוא אמר.
"אתה צוחק לי בפנים?" הוא שאל והצמיד את הסכין אפילו יותר.
"תזכור, זו פעם אחרונה שאתה מתווכח אית-"
קטעתי אותו בכך שבעטתי בו, משכתי את ידיו וסובבתי אותן מאחורי גבו, מצמיד אותו אליי כך שהוא עם גבו אליי, והנחתי את הסכין על צווארו. הצמדתי אותו עם ידי האחרת על ידיו.
"אני לא מפחד ממך." לחשתי אל האוזן שלו והרגשתי אותו רועד מעט.
לפתע הוא גיחך.
"אז הוא צדק.." הוא מלמל בשקט ואני שחררתי את האחיזה בו, מתרחק ממנו.
"פעם הבאה שאתה נוגע בי, אתה זה שיהיה בגיהינום." הכרזתי וזרקתי את הסכין על הרצפה, מתקדם אל הדלת ויוצא משם.
אני חייב להגיד, כל מה שהלך שם די גרם לי לרצות לעשות דברים. זה החיה בי את הצורך לפגוע באנשים, להרביץ. והתחושה הזו שאתה מרגיש כשאתה מפחיד מישהו - ההרגשה הכי טובה שיש.
אני בחיים לא אתפתה לזה שוב!