How to Save a Life - Larry

How to Save a Life - 18

לא לשכוח להצביע ולהגיבבב

נ.ב אני ברומא עכשיו

פרק 18

מנקודת מבטו של לואי
בית הספר היה נראה שומם היום.
התקדמתי ברחבי המסדרונות, נתקל בקבוצת הנערים במציקים לי בסבירות הגבוהה ביותר.
ניסיתי להתעלם מהם ולהמשיך ללכת, אך לצערי הם עצרו אותי.
"אתה מוכן להסביר לי איך אתה בכלל מעלה על הדעת לעבור לידינו בלי החבר שלך הזה שמגן עליך?" אחד מהם שאל בזמן שעצר את גופי עם ידיו החזקות.
השפלתי את מבטי תוך גלגול עיניים והוא אחז בי חזק יותר, מרים את מבטי עם ידיו ופוצע אותי תוך כדי, גורם לי להשמיע נאקת כאב.
ניסיתי לדחוף אותו ממני בזמן שהוא הצמיד אותי אל הלוקרים, מרים אותי באוויר.
אני מודע לזה שאני חלש מהם, אבל זה לא מונע ממני לנסות להיאבק בכל פעם מחדש ולהשפיל את עצמי אפילו עוד יותר.
"כשסטיילס לא לידך אתה כבר לא גיבור, הא?" הוא שאל ואני יכולתי להרגיש את נשימותיו על הפנים שלי.
נגעלתי ממנו, נגעלתי מעצמי,
שנאתי אותו, שנאתי את עצמי
רציתי להרוג אותי, רציתי להרוג את עצמי.
לפתע, צליל האגרוף שהוא דחף לפרצופי נשמע. כעבור כמה שניות הכאב הועבר דרך העצבים אל גופי ואני הרגשתי את עצמי מסתחרר.
אגרוף נוסף, ואחריו עוד אחד, ועוד אחד ויחד איתם גם הגיעו כמויות דם לא קטנות.
למעשה, בשלב מסוים הפסקתי לספור את המכות שקיבלתי והרגשתי את עצמי מאבד את ההכרה לאט לאט.

פקחתי את עיניי, האור שחדר דרך התריסים סנוור אותי ומיד צמצמתי אותן.
דמות ישבה לידי אבל לקחו לי כמה שניות לפקוח את עיניי בצורה מלאה. הייתי בבית של הארי, בחדר שלו, על המיטה שלו. הוא ישב לידי על כיסא מעץ והביט בי במבט מודאג.
"פאק, לו, אתה בסדר?" הוא שאל בדאגה והתקרב אליי מעט, מלטף את הלחי שלי. עצמתי את עיניי ושחררתי אנחת כאב כשהוא נגע באחד הפצעים שהשאירו המכות.
הוא הזיז את ראשי עם ידו ובחן את הצלקות.
"מי עשה לך את זה?" הוא שאל בקול כעוס. "אני אהרוג אותם לו, רק תגיד לי מי עשה לך את זה." הוא הוסיף ואני השפלתי את מבטי.
"מספיק, זה לא משנה בכלל.." מלמלתי בקול שבור והרגשתי את עצמי על סף דמעות.
הוא עבר לשבת על המיטה, כשפניו מביטות בי. הוא התקרב ולפתע הבחנתי בבקבוק אלכוהול שהיה בידו.
"לא. לא. לא. לא. לא.." מלמלתי כשהוא פתח אותו והרים מהשידה כמות קטנה של צמר גפן ופד סטרילי.
"לו, אנחנו חייבים לעשות את זה כדי שהפצעים לא יזדהמו. זה יכאב בהתחלה, אבל אני מבטיח שזה יעבור." הוא אמר ושפך מעט מהנוזל השקוף על צמר הגפן.
הוא קירב את ידו אל פניי ואני עצמתי את עיניי בחשש.
ברגע שהנוזל נגע בפצע שלי, צעקת כאב יצאה מפי.
"הארי, תפסיק! זה כואב לי!" צעקתי וניסיתי לזוז, אך הוא השתלט עליי וניסה להרגיע אותי בעזרת המגע שלו, מה שלמעשה קצת הצליח.
"תראה כמה שאתה חבול.." הוא מלמל והצמיד את הנוזל לפצע נוסף. נאנקתי מכאב.
"ששש.. אני פה איתך.." הוא מלמל ושילב את ידו השנייה בידי, מלטף אותה ומרגיע אותו מהכאב הנוראי והצורב של מגע האלכוהול בפצע הפתוח.
הרמתי את מבטי אליו בזמן שהוא ניקה את השפה שלי. הוא היה נראה מרוכז, ואני רעדתי למגע שלו מה שקרם לו לחייך מעט.
כעבור כמה שניות הוא לקח את תחבושות הפדים הסטריליות והניח על כמה מקומות.
כשסיים, הביט בי כמה שניות ואני נשכתי את שפתי.
הוא התקרב אליי, נכנס בתוך רגליי וחיבק אותי חיבוק גדול. ראשו היה קבור בצווארי וידיו החזיקו אותי חזק, אבל לא חזק מדי שכאב לי, אלא חזק ונעים. מחמם.
כרכתי את ידי סביב צווארו והוא ליטף את גבי.
"אתה נשאר לישון אצלי היום, אני רוצה לטפל בך." הוא לחש אל צווארי ואני הצטמררתי ממגע הנשיפה שלו עליי.
רציתי להתווכח איתו ולהתחיל לריב איתו, אבל כל מה שעשיתי היה להנהן ולהתחפר בתוך חזהו.
"אני הולך להתקלח, חכה לי כאן." הוא אמר ואני הנהנתי.
התקדם ונכנס לחדר המקלחת.
הבטתי בשעון והבחנתי בכך שהשעה הייתה אחת עשרה ורבע. הוא יצא מבית הספר בשבילי ואלוהים יודע כמה זמן הוא ישב כאן ובהה בי, מחכה שאתעורר.
הבחנתי בכך שאני לבוש בבגדים אחרים, והריח עזר לי להבין שאלו הבגדים של הארי.
החולצה הלבנה הדיפה את הריח המדהים שלו ומכנס הטרנינג הכחול הכהה היה גודל עליי בכמה מידות.
התחפרתי לי במיטה וחיכיתי שהוא יחזור. יכולתי להירדם לבדי, אבל משום מה חיכיתי שהוא יחזור כדי להגיד לו לילה טוב.
אמנם השעה הייתה מוקדמת אבל הייתי עייף מכל היום המתיש הזה.
הוא יצא מחדר המקלחת כשמגבת לבנה כרוכה סביב מותניו וחושפת את פלג גופו העליון ואת התחלת החלק התחתון.
פערתי את עיניי והוא הביט בי בחיוך.
"אתה לא חייב להסתכל." הוא אמר ואני הרגשתי סומק עולה ללחיי כשהוא פשוט הוריד את המגבת ממנו והפיל אותה על הרצפה.
בשלב הזה הוא חשף בפניי את התחת שלו בלבד, אך כאשר הוא הסתובב ראיתי גם את החלק הקדמי.
לעזאזל, הוא גדול.
המראה הענק הזה רק גרם לי לחשוב על איך זה ירגיש להכיל אותו בתוכי ו- פאק, על מה עובר לי בראש?!
הסומק בלחיי רק האדים והאדים בזמן שהוא לבש את הבוקסר. עדיין הייתי מובך והסיטואציה הייתה לא נעימה לי אך גם נעימה בו זמנית.
הוא לבש על עצמו מכנס טרנינג שחור והתקרב אל המיטה. רציתי לשאול אותו אם הוא לא לובש חולצה, אבל ויתרתי על זה.
"אממ.. אני הולך לישון.." מלמלתי והוא הביט בי.
"ואני הולך לישון איתך." הוא הכריז ונכנס בין השמיכות. הבטתי בו בפליאה.
"השעה אחת עשרה וחצי. אתה בטח לא עייף." הכרזתי בשקט והוא חייך.
"אני ישנוני, חוץ מזה, אני מתחנן להתכרבל איתך. לשכב במיטה ער, מכורבל איתך, זה נשמע כמו חלום." הוא אמר והתקרב אליי.
הוא נשכב כך שגופו פונה לתקרה. ראשו הביט הצידה אליי ואני חיכיתי שיגיד משהו.
"אתה בא?" הוא שאל ואני הבטתי בו במבט מבולבל עד שהוא הניח את ידו על החזה שלו, קורא לי לשכב עליו.
הנחתי את ראשי על החזה החם שלו, מעביר את רגלי השמאלית לבין רגליו מה שגרם לבלבול רגליים חמוד. את ידי כרכתי סביב גופו והוא חיבק אותי.
השמיכה הייתה שמיכת פוך עבה ונעימה.
הבטתי בהארי שעיניו היו עצומות.
"תלך לישון לו." הוא אמר ואני בלעתי רוק.
"אני יודע שזה בכלל לא הזמן לשאול את זה, והשאלה הזו היא מוזרה ו.." התחלתי להגיד אבל קטעתי את עצמי.
"עזוב." אמרתי ועצמתי את עיניי.
"תסיים את מה שהתחלת להגיד." אמר וכשפתחתי את עיניי הבחנתי בכך שהוא הביט בי.
זה יהיה כל כך מביך לשאול אותו דבר כזה.
"סתם, רציתי ממך עזרה במשהו אבל תשכח מזה.." מלמלתי.
"פשוט תבקש, אני אעשה בשבילך הכל." אמר ואני רעדתי, מעלה מעט סומק על לחיי.
"רציתי לשאול אם אתה מוכן לשכב איתי?" הוצאתי מפי במהירות והוא הביט בי במבט מופתע לחלוטין.