How to Save a Life - Larry

How to Save a Life - 17

טוב היה לי משעמם אז הנה עוד פרק
תצביעו, תגיבו ותהנו♥

פרק 17

מנקודת מבטו של לואי
קמתי בבוקר, לבוש בחולצה שהארי השאיר אצלי. מאז שהוא השאיר אותה, אני לא מסוגל להפסיק ללבוש אותה. יש לה את הריח שלו ואני פשוט מכור לריח הזה.
התארגנתי במהירות, מחליף בגדים ומצחצח שיניים.
כשהבחנתי שהשעה הייתה סבירה, אכלתי קערת דגני בוקר ורק אז יצאתי אל בית הספר.
למען האמת, קשה לי לשבת כל הזמן לבד. זה פשוט נורא כשאין לך חברים להיות איתם, והארי העניק לי תקווה.
אולי אני אמצא לי אנשים שיאהבו אותי? אולי הוא יאהב אותי? רגע, מה?
לעזאזל, כל דבר שאחשוב עליו יתקשר להארי באיזשהו אופן.

נכנסתי אל השיעור הראשון והתיישבתי על הכיסא בפינת הכיתה. שאר התלמידים החלו להיכנס אל הכיתה תוך כדי רמיסת ילדים אחרים.
בין התלמידים הרבים, העיניים הירוקות בלטו והיו נראות עצובות מתמיד. כל כך רציתי לרוץ אליו ולשאול אותו אם הוא בסדר, אבל האגו שלי עצר אותי.
הבחנתי במבט שלו כשמבטינו נפגשו. הוא היה נראה קרוב ללבכות ובאותו הרגע לא יכולתי יותר.
הוא עבר לידי וישב בשולחן שהיה לפניי, לא אומר מילה ומניח את ראשו על הקיר.
"הכל בסדר?" אמרתי לעברו והוא הזיז את ראשו מעט, עדיין לא חושף את פניו.
"תעזוב אותי." הוא אמר בתוקפנות ואני נשכתי את שפתיי.
"רק תגיד לי שהכל בסדר ואני אעזוב אותך." מלמלתי והוא סובב את ראשו אליי ואז השפיל את מבטו.
"זה סתם משהו.. בטח שלא עניינך." הוא שוב תקף ואני נאנחתי.
"כשתרצה להפסיק עם התוקפנות, אתה יודע איפה אני נמצא." אמרתי והפסקתי להביט בו.
המורה ליאם פיין נכנס אל הכיתה והעביר מבט על התלמידים.
אני חייב להגיד שאני חושד בו. הוא לא נראה מורה, הוא נראה טוב מדי בשביל זה, צעיר מדי בשביל זה וגם - הוא כל הזמן מביט בצורה מוזרה על זאיין.
כמעט באותה צורה באתה מביט על הארי. תת המודע שלי אמר לי ואני ניערתי את מחשבותיי, מתרכז בשיעור.

היום עבר בשקט, מהירות ורק שלוש ירידות - מספר שאני מסוגל לחיות איתו.
הגעתי אל החנייה, מחפש אחר הארי. ידעתי שאני הולך אליו היום אז ביקשתי מאמי לקחת אותי לבית הספר כדי שהרכב שלי לא יישאר כאן.
"אתה צריך לפתח את החושים שלך." לפתע קול נשמע מאחוריי ואני קפצתי בבהלה מה שגרם לו לגחך. הארי היה קרוב אליי מאוד ואני אפילו לא הרגשתי את הגעתו ואת נוכחותו מקודם.
הוא כבר לא היה נראה דכאוני וכנראה התפקח במהלך היום.
הוא התחיל ללכת לעבר המכונית שלו, אני עקבתי אחריו והדבקתי את קצב ההליכה שלו.
"אז אתה מתעקש על לבוא אליי?" הוא שאל בחיוך שחשף את הגומות שאני נמס בכל פעם שאני רואה אותן.
ניערתי את המחשבה הזו והנהנתי כשנכנסנו אל המכונית היוקרתית.
"בסדר, אבל זה על אחריותך." הוא אמר והתחיל לנסוע.
במהלך הנסיעה שקט השתרר ברכב ואף אחד מאיתנו לא הוציא מילה.
הרשתי לעצמי לבהות בהארי שהנחתי שלא יבחין בי כי היה צריך לנהוג.
הגוף שלו כל כך סקסי ומפוסל, החולצה השחורה וההדוקה שלו הבליטה את השרירים המדהימים שלו. הקעקועים שלו היו ברורים ויפים, והוסיפו המון למראה שלו.
שלא נדבר על הפנים והשיער שלו. הפנים שלו מלאכיות, השיער שלו נח על כתפיו בצורה מושלמת, העיניים שלו בצבע ירוק שמאפשר לי לטבוע בתוכן והשפתיים שלו מפתות כל כך.
"אתה מתכוון לבהות בי ככה עוד הרבה?" הוא לפתע אמר ואני מיד סובבתי את ראשי, שומע את הגיחוך שלו.
"זה בסדר, אתה יכול לבהות." הוא אמר ואני הרגשתי את הלחיים שלי מאדימות.