How to Save a Life - Larry

How to Save a Life - 2

פרק 2

מנקודת מבטו של הארי
התעופפתי אל הגבול בין גיהינום לגן עדן. אני בטוח שאני מאחר במשהו כמו עשרים דקות, אבל לא בדיוק אכפת לי.
נכנסתי אל החדר ועשרות זוגות עיניים פנו אליי. זאיין עמד משולב ידיים ולידו ליאם. שניהם הביטו בי במבט כעוס ואני חייכתי חיוך מתגרה.
"שלום." הכרזתי. "שב כבר!" ליאם צעק ואני נבהלתי אך בכל זאת גיחכתי.
דילגתי לי בין השולחנות, עד שהגעתי לשולחן הריק היחידי בחדר. לא היה לידו כיסא אז חיפשתי בעיניי כיסא ברחבי החדר עד שעיניי מצאו אחד. ניגשתי אליו וגררתי אותו אחריי, מה שגרם לו להשמיע צליל חריקה מזעזע.
הנחתי את הכיסא ליד השולחן, מרים וזורק אותו על הרצפה פעם אחר פעם עד שהוא הגיע תנוחה שבה רציתי שהוא יהיה. התיישבתי והבטתי בכל המבטים שהופנו אליי.
"סיימת?" זאיין שאל משולב ידיים.
"כן כן, אתה יכול להמשיך." אמרתי, מנפנף בידי. ליאם נאנח.
"כמו שאמרנו לפני ש.." ליאם דיבר והצביע עליי. "לא חשוב.." מלמל והניח את ידיו בצידיי גופו. "בקיצור, אני מקווה שהבנתם את מה שאמרתי. בהצלחה." הוא הכריז. הוא העביר מבט אחרון בזאיין והתקדם אל הדלת. הבחנתי בזאיין בוחן את התחת שלו כשהוא יצא מה שגרם לי לצחוק ולזאיין לקפוץ בבהלה.
"אמ.. בקיצור.." זאיין מלמל, אדמומיות התפזרה על הלחיים שלו.
"ברוכים הבאים לשיעור השני, היום נלמד איך ל-"
ברגע הזה כבר הפסקתי להקשיב.

השבוע הזה עבר במהירות וכבר הגענו לשיעור האחרון. למדנו כל כך הרבה דברים מטופשים שאת רובם כבר שכחתי. מה שאני זוכר אלו כמה דברים מסוימים.
לפי מה שזאיין אמר, יש סיכוי ששני בני אנוש שרוצים להתאבד מכירים, עובדים יחד, לומדים יחד או כל דבר אחר שמקשר בין שני אנשים, מה שאומר שיכול להיות שאחד מאיתנו עלול להיתקל בעוד מישהו מפה. אסור לנו להתנהג כאילו אנחנו מכירים אבל מותר לנו להיעזר אחד בשני.
אני גם זוכר שהוא אמר שיכול להיות שאחד מאיתנו, או יותר, יתקלו במישהו מכאן (גן עדן/גיהינום) למטה. מישהו שלא עוזר לשום בן אנוש לא להתאבד ונמצא שם רק כדי לבחון את המלאכים. הם אמרו גם שבמקרה הצורך, הם גם יוכלו לעזור לנו במקרים ממש קיצוניים.
זאיין אמר שגם הוא יהיה למטה כדי לפקח עלינו. אני מקווה שהוא לא יהיה בסביבה שלי, אלא ביבשת אחרת. למען האמת אני מקווה שלא אתקל באף אחד מכאן שם למטה.
אבל כפי שאני כבר מכיר את אלוהים, הוא הולך להציב לידי את מספר המלאכים הגדול ביותר וזה יהיה רק כי הוא רוצה לנצח בהתערבות.
הוא יודע שזה יפריע לי ולשיקול הדעת שלי. אבל אני ממש לא אתן לו את העונג לראות אותי מתעצבן.

בלילה שלפני היום האחרון שכבתי במיטה שלי ותהיתי איך זה ירגיש להיות בכדור הארץ אחרי כל כך הרבה שנים שבהן לא הייתי שם. מתתי הרבה לפני המאה ה-21, אני כבר לא זוכר מתי.
אני לא זוכר כמעט דבר, אבל אני כן זוכר בבירור את הלילה שבו נהרגתי.
הייתי יתום ופושע גדול, זו גם הסיבה לכך שהגעתי לגיהינום ואני השטן עכשיו.
בתוך תוכי תמיד האמנתי שאני טוב, אך ברגע שהגעתי לגיהינום הבנתי שאני לא וכבר ויתרתי על עצמי. למרות שאני זוכר שביום שהגעתי הנה ליאם הציע לי עסקה: אם אהיה טוב בשנה הראשונה שלי כאן, אעבור לגן עדן. אפשר להגיד ששמתי זין על העסקה הזו ופשוט "עמדתי בתור לתפקיד השטן".
אז איך נהרגתי? זה מאוד פשוט. מישהו רצח אותי. מישהו "הזמין" את הרצח שלי. נשמע נחמד לא? האמת שכשאני חושב על זה עכשיו, אני מבין כמה אידיוט הייתי. יכולתי להציל את עצמי. וגם אם לא, יכולתי להתנהג יפה כשהגעתי הנה. אולי הייתי במקום שונה לחלוטין עכשיו ולא הייתי צריך לעזור לבן אנוש מטופש לאהוב את החיים שלו.
ניערתי את ראשי מהמחשבות הרבות האלה, זה כבר העיק עליי.
לאחר שניות נרדמתי לשינה עמוקה מלאה בשחור.